מדרש הנעלם מדרש איכה · מאמר קול ברמה נשמע
מאמר קול ברמה נשמע איכה רבי פנחס פתח קולב רמה נשמע נהי בכי תמרורים וגו' איכה רבי פנחס פתח קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים וגו' בשעתא דאתחרב בי מקדשא ואתוקד אתא קלא ואיתער על קברי אבהן קדמאי ואמר אבהן קדמאי אתון דמיכין בשינתא ולא ידעיתון צערא דעלמא בניכון דגדלתון בצערא אעילתון בהימנותא סגי דקב"ה הא מיתו והא אתקטלו והא אזלו בגלותא בין שנאיהון ידיהון מהדקן לאחורא מייתין בכפנא בתיהון אתוקד אן רחמין דילכון אן מהימנותא דילכון קומו איתערו לגבייהו מיד אתערו אבהן ואמהן ואזלו לגבי משה אמרו ליה משה רעיא מהימנא אן אינון בנין אן שבקת לון מיד איתער משה ואזל עמהון לגבי יהושע אמר ליה בני אבהן אלין בני ישראל דפקדני קב"ה עליהון ושבקית לון בידך אן אינון אתיב יהושע ואמר רבינו משה בארעא קדישא שבקית לון ופליגית לון ארעא על פום עדבא כמה דפקדתני וכלהו שבקית גבר על אחסנתיה ועל עדביה ומיד אזלו כולהו לארעא קדישא ואשכחו לה דאתחרבא דלא אשתמע בה קלא עאלו גבי מקדשא וחמו דאתוקד עבדו ביה הספידא עד דאשתמע קל מרירו דבכיה לרום שמיא וכל מלאכי עילאי בכו עמהון לעילא איתער קב"ה ואתא לגביהון ואשכח לון ממררין בקל בכיה גו עפרא דמקדשא אמר לו רחימין דנפשאי מה אתון הכא מה לידידי בביתי קם אברהם סבא בקדמיתא אמר קמיה מארי דעלמא את ידעת דאזלית קמך באורח קשוט עשר זמנין נסית לי וקיימית בכלא בני אן אינון לא שמענא קל מליהון בארעא דאומית לי לקיימא להון בה אמר ליה קב"ה אי אברהם רחימא דנפשאי ובשר קדש יעברו מעליך בטילו מינייהו ברית קדישא ופלחו ע"ז ועל דא איתקפת רוגזאי בהון ובגינך אוריך לון כמה זמנין ולא תבו קדמי כיון דשמע אברהם כך אמר ימחו על קדושת שמך כל אינון חוביהון ביני עממיא עד שיהא רעווא דילך לאתבא לון לגבך וכל כלוה כגוונא דא ואזלו להו אשתארת תמן רחל וארימת קל בכיה במרירו דתמרורים אמר לה קב"ה רחל מה את מבכה אמרה קמיה ולא אבכה בני אן אינון ומה חטאן לגבך אמר לה עאלו צרתי לרמי ואעילו לה בביתי מיד אמרה וכי לא עבדית אנא יתיר דאעילנא צרתי בביתי דתנן בשעתא דכתיב ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא אמר הזדווגי לגבאי אמרה ליה אין אבל אחתא אית לי קשישא מינאי ומסתפינא מאבא דרמאה איהו מיד ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא ברמאותא מיד יהד לה סימנין כיון דעאלת לאה בההוא ליליא אמרה רחל השתא מתכספא אחתי אזלת ומסרה לה סימנין ועל דא אמרה לגבי קב"ה ואנא לא עבדית יתיר דאעילנא צרתי בביתי ואת דכתיב בך רחום וחנון ארך אפים הוה לך לאעברא על חוביהון ובכל מה דאמר לה לא קבילת תנחומין הה"ד קול ברמה נשמע וגו' כי איננו לא בעאת לקבלא תנחומין מ"ט בגין כי איננו כיומין קדמאין לאשראה בינייהו והא אסתלק לעילא ובגין דכי אינון בגו בנהא לא קבלית תנחומין עד דאומי לה דכתיב כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כמה דעבדת רחל אוף הכי שכינתא לעילא כדמתרגם קל ברום שמייא אשתמע שכינתא מבכה על בנהא בההיא שעתא דאיהי הות מבכה שאתערו לגבה שתין רבוא משריין עילאין וכלהו איתערו בכיה לגבה בההוא שעתא אשתמע קלא לרקיע ערבות וזדעדזעו מאתן אלף עלמין דהוו גניזי מן יומא דאתברי עלמא עד דאשתמע ההוא קלא לרום שמייא ומאן איהו דא רקיע כעין הקרח הנורא דאיהו על גבי החיות עד דאתגלית אימא לברתא ואמרה לה מנעי קולך כדין אתפרשת מתמן ואזלת היא וכל אוכלוסהא בגלותא ואצטריכו לאתבדרא לכמה סטרין למהוי גלותא לכולא והיא ישבה בדד רבי נחוניא אמר איכה מאן אמר דא ההוא רוח עילאה נעימאה עלמא דאתי וע"ד תיבה דא רוחני איהו ולא אית בה שותפו כלל לאו לישן ושיניין ולאו שפוון כלל אימא שאלה על ברתה דא קרקורא דקיר אדון רבון רב ושליט ישבה ולא עומדת בתחלה עומדת וכל אוכלוסיה עומדים השתא יושבת ושוממה בדד כד"א בדד ישב כמאן דמסאיב במסאבו ושפחה כי תירש גברתה ההיא דהוות מסאבא יתבא בדוכתהא שלחו להו בני בבל לבני ארעא קדישא יאות דאתון צריכין למבכי ולכון יאות למספד ולמעבד אבלא במחזיכון היכלין דאימא חריבין ואתר ערסה דאתהפך באבלא והוא לית תמן ופרחא מנכון ולא ידעתון מינה תימרון דאיהי עמנא גו גלותא ונחתת דיורה בגוונא אי הכי אנן צריכין למחדי דהא יחזקאל נביאה חמא לה הכא וכל אוכלוסהא ודאי על דא אנו צריכין למבכי ולמספד כתנינא וכיעני מדברא דאיהו אתתרכת לבר מהיכלא ואנן בגלותא והיא אתת עלנא במרירו וחמאת לנא בכל יומין בכמה עאקו בכמה נימוסין גזרין עלנא בכל זמן ולא יכלא לאעדאה מינן עאקין וכל אינון מכתשין דאנן סבלין שלחו להו בני ארעא קדישא יאות דאימנא ערקת ואתתרכת מגו הכילהא ונחתת לגבייכו במרירו ובקל עציב כאיתתא דיתבא בלא דעתא וכגברא דלא יכיל לשיזבא ויאות לכון למספד אבל אנן אית לן למבכי ולמספד בנהי ומרירו דאנן חמאן בכל יומא היכלא חריב ותעלין דמדברא עאלין ונפקין ושרקין יענים בגויה ואנן חמאן ובכאן ובעוד דאנן יתבין נבוכין ושכיבין פומנא בעפרא אנן שמעין קל נעימו דרגלהא בתלת משמרותא דליליא נחתת וחמאת להיכלאה איך [חרבין מתוקדן אעלת מהיכלא להיכלא מדוך לדוך וגעת ומייללת ובכת עלנא ועל נפשנא ואנן מתערין לקל נעימו דבכייתה ויללותה ורוחנא אזלת אבתרה ופרח לגבה ולפום שעתא פרחת ואזלת ולא שמענא ולא ידענא מידי דהא אזלת ואשתארנא נבוכין דמיכין בלא רוחא בלא דעתא צעקין ואמרין איכה אזלת