מדרש הנעלם מדרש איכה · מאמר וזכור את בוראך בימי בחורותיך
מאמר וזכור את בוראך בימי בחורותיך איכה ישבה בדד רבנן פתחי האי קרא וזכור את בוראך בימי בחורותיך עד אשר לא יבואו ימי הרעה האי קרא אוקימנא ליה בישראל כד הוו בארעא קדישא וזכור את בוראיך הוי דכיר כל אינון טבאן וכל אינון אתין ונסין דעבד לך קב"ה ביומין קדמאין כד הוות רביא במהימנותא כד"א כי נער ישראל ואהבהו בימי בחורותיך בזמנא דאיהו איתרעי בך מכל עמין דעלמא עד אשר לא יבאו ימי הרעה יומין דזקנה דשלטין בך שאר עמין וידרון לך בכל עממיא בימי בחורותיך יומין דשתא דאינון ברירין לך ונטירו דלעילא עלך ואינון ד' ירחי דשתא אדר ניסן אייר סיון אלין אינון יומין דבחר קב"ה בישראל ועבד בהון עמהון נסין וכ"י מתעטרא בבעלה ואתקריבת בהדיה עד אשר לא יבאו ימי הרעה ימי הזקנה ימי הרעה ממש ואינון:
תמוז אב טבת שבט אע"ג דלא איתגלייא כל כך וסימנך ושבט לגו חסר לב והגיעו שנים שנים דגלותא דאזלין ישראל מטולטלין אין לי בהם חפץ דתנינן זמינין ביומא דגלותא דלא ישתכח בידא דבר נש למיזבן בשוקא וכדין תכלה פרוטה מן הכיס עד אשר לא תחשך השמש דא קלסתר פנים של שכינה מלעילא ומתתא מתתא מאן אינון מארי מתניתין דהוו בארעא דישראל פטישי דפרזלא מהדקין טנרין ותלשין טורין רמאין והאור זה התלמוד ירושלמי דנהיר נהורא דאורייתא לבתר דאתבטל דא כביכול אשתארו בחשוכא דכתיב במחשכים הושיבני זה תלמוד בבלי דאזלין ביה בני עלמא במחשכים והירח אלין אינון הברייתות דהוו נהירין נהירו דחכמה סתימאה והככבים אלין אינון משכילים דהוו בארעא קדישא כל אינון תנאים ואמוראים דכל עלמא קיימא בגינייהו דכד הוו קיימי כחדא הוה אמר בר נש לחבריה מגו מלה דא דפרח מפומוי אנא חמא מה דיהא יומא דא או למחר כך וכך ד"א עד אשר לא תחשך השמש נהירו דקלסתר פני שכינה דהוה נהיר לה בכל יומא ומההוא נהירו עלמא אתקיים וישראל שראן על ארעא לרוחצנו והאור אור שברא הקב"ה במעשה בראשית דהוה נהיר מסייפי עלמא לסייפי עלמא ואתגניז והקב"ה הוה נהיר ואפיק מיניה חד חוטא דימינא דקב"ה ואחיד לסיהרא ובההוא זימנא כתיב השיב אחור ימינו והירח דכתיב צדק ילין בה והככבים מלאכי השרת שהיו באים בה וידועים אצלה ובטלו מקיומייהו ואלין איקרון מלאכי שלום ושבו העבים אחר הגשם דכתיב מלאכי שלום מר יבכיון ביום שיזועו שומרי הבית אלין תלת ב"ד דהוו אולפי תורה בלשכת הגזית והתעוותו אנשי החיל אלו סנהדרי גדולה וסנהדרי קטנה ובטלו הטוחנות אלו כהנים ולוים וכלהו משמרות דהוו קיימי בירושלים וחשכו הרואות בארובות אלין נביאים וצופים דהוו חמאן בנבואה וברוח הקדש וסגרו דלתים בשוק דבני נשא צווחין ולית מאן דיתיב עלייהו דהא כל תרעין ננעלו מן יומא דאתחרב בי מקדשא ובטילת עבידת בית אלהנא בשפל קול הטחנה אלין אינון כותשי קטורת דהוו יהבי קלא בכל יומא בכתישו דיליה ד"א קול הטחנה קלא דשכינתא צווחא בכל יומא שובו בנים שובבים ולית מאן דישגח בה וישחו כל בנות השיר אלין אינון דסלקין בדוכנא בכל יומא ומנגני ניגונא דשיר כל לאסגאה מלאכי עילאה לעילא דהוו מתחלקי משמרות לעילא לקבל אינון משמרות לתתא שחו אלין דלתתא כביכול אף אלין דלעילא שחו גם מגבוה ייראו ואע"ג דמגבוה הוו ננסא הוו דחלין שחו אינון בנות שיר בגין דהא פ' אלף לויים הוו ידיהון מהדקן לאחורא כד מטו לנהרות בבל כנוריהון הוו תליין על אילנין דתמן הוו שאלין לון לנגנא ואמרי איך נשיר את שיר ה' על אדמת נכר נשכו בשניהון בוהני ידיהון וכרתו לון ולא יכילו לנגנא וקטלו לון וחתחתים בדרך דהא הוו אזלין בריחיין על צואריהון ומהדוקא דהוה תקיף הוו נפלו אצבעותייהו באורחא וירמיה הוה לקיט לון בטליתיה ונשיק לון ובכי עלייהו והוה אמר להו בני ולא אמרית לכו תנו לה' אלקיכם כבוד בטרם יחשיך וגו' ועל דא כתיב על ההרים אשא בכי ונהי ועל נאות מדבר כו' וינאץ השקד מן יומא דנציץ אילנא דא לבלבין עד יומא דעביד איבה חד ועשרים יומא נינהו כך מי"ז בתמוז עד ט' באב כ"א יום בינייהו הה"ד מקל שקד אני רואה ויסתבל החגב דאתיהב מטולא על כתפוי דזרעא דדוד ותפר האביונה דאתבטל עבידת בית אלהנא כי הולך האדם לבית עולמו דא הוא כבוד דאסתלק לעילא ובני נשא צווחין ולית מאן דישגח בהו עד אשר לא ירתק חבל הכסף אתר דכהנא מקטיר קטורת על מדבחא דלגאו ותרוץ גלת הזהב דא הוא בית קדש הקדשים דתמן כרובים דדהב ותשבר כד על המבוע דא מלכות בית דוד דאיתבר וישוב העפר על הארץ כשהיה יתחרב בי מקדשא ויהא כעפרא והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה דא שכינתא ואסתלקותא דרוח נבואה מן עלמא רבי יודאי פתח ביום שיזועו שומרי הבית אלין תנאים ואמוראים דהוו נטרי עמא דארעא דישראל ואזדעזעון מדוכתייהו והתעוותו אנשי חיל כד"א ויש בם אנשי חיל חובא דבני יעקב דהוו אנשי חיל וסבלי עוות דינא כד"א האל יעות משפט קבילו עוות דינא אינון אנשי חיל דכך אורחי דנחש לבתר דקטיל לבר נש אהדר ונשיך ליה נשיכו בלא רחמין דא איהו עוות דינא שלחו להו בני ארעא קדישא יאות דאתון אית לכון למבכי כמאן דבכי מרחיק דהא אבלא ובכיה ומספדא בנהי ומרירו לא מטא לכו דהא רחצתין רגליכון ולא בעיתו לטנפא לון כמלקדמין כד"א רחצתי את רגלי איככה אטנפם