מגן אבות חלק א· רבי שלמה זלמן שניאורסון
לפרשה זכור
זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך כו'. נזכר הקושיא במד"ר (איכה רפ"ה ובתנחומא תצא סי' ט') מהו הפעולה מזכירה שלנו. זכור אתה הול"ל. כמ"ש זכור ה' לבני אדום כו' (תלים קל"ז). גם צ"ל מ"ש (בשלח י"ז) מלחמה להוי' בעמלק מדור דור. ולא כתיב לדור דור שאז הי' משמע לנצח כו' כמ"ש (איכה ה' י"ט) אתה ה' לעולם תשב כסאך לדור דור. כי יש חילוק בין מדור. לאם הי' כתיב לדור. שמדור דור אין משמע לנצח כו'. הנה ארז"ל (סנהדרין כ' ב') ג' מצות נצטוו בנ"י בכניסתן לארץ. למנות להם מלך. ולהכרית זרעו של עמלק. ולבנות בית הבחירה והמצות הולכים כסדר דוקא. שמתחלה צריך למנות מלך ואח"כ להכרית זרעו של עמלק והראי' שבימי שפוט השופטים שהיו אנשים גדולים מאד וכבשו הרבה מלחמות ומ"מ לא צוה הקב"ה ללחום עם עמלק. כ"א אח"כ שנעשה שאול מלך כתיב פקדתי כו' (ש"א ט"ו ב'). ואחרי שיוכרח זרעו של עמלק צריך לבנות בהמ"ק. והנה בכל דור ובכל יום חייב אדם לראות עצמו כאלו יוצא ממצרים (פסחים קט"ז ב'). ומיד אחר יצימ"צ יש מלחמת עמלק ג"כ בכל יום. וצ"ל זה. צריך להקדים ענין ירידת הנשמה בגוף שהוא ירידה צו"ע כו' שמקודם ירידתה למטה כתיב (מ"א י"ז א') חי ה' אשר עמדתי לפניו בג"ע. והעלי' כמארז"ל (אבות פ"ד) יפה שעה א' בתשומע"ט בעוה"ז מכל חיי העוה"ב. וצ"ל הלא עוה"ז הוא עולם המעשה וג"ע הוא קיבול שכר וא"כ איך יפה שעה א' כו'. כתיב (ישעי' נ"ח י"ד) אז תתענג על הוי'. וידוע הפי' בזהר (יתרו פ"ח ב') דהיינו למעלה משם הוי' והענין כי יש חילוק בין ג"ע להעולמות כו'. כמו געה"ע שבעולם הבריאה יש חילוק והפרש גדול בין עולם הבריאה להג"ע שבו כו' כי הנה שרפים וחיות אומרים אי' מקום כבודו כו'. אעפ"י שהם נושאות את הכסא ועל הכסא שורה הכבוד כו'. וארז"ל במד"ר (ס"פ נשא) אעפ"י שנושאות את הכסא אינן רואות את הכבוד. והיינו כי עולם הוא ל' העלם שבחי' אלקות המחי' ומהוה הוא בבחי' הסתר והעלם בהעולם. וע"ז ארז"ל (במד"ר ויקרא פ"ד סי' ח') מה הנשמה כו' כך הקב"ה כו'. והנשמה שמחי' את הגוף היא בבחי' הסתר תוך הגוף. דאעפ"י שכל אדם יודע ומרגיש שמלובש בו נשמה שמחי' אותו. היינו מצד גילוי כחותיה שכל ומדות ונפש המרגשת שכ"ז הוא מן הנשמה. כי הגוף מצ"ע הוא בו"ד ואין בו שום חיות. אבל מ"מ אינו משיג מהות הנשמה כלל. ורק שמשיג המציאות כו'. וכעד"ז גם בעולמות עליונים מה שמושג אלקות איך שמחי' ומהוה הוא רק המציאות אבל מהות אלקות אין מושג כלל ונק' אוא"ס הידוע מציאותו ולא מהותו. דכמו שאינו מושג בגשמיות. כמו"כ אינו מושג אפי' למלאכים. כי מעלתם הוא רק שהם רוחניים ר שכליים נבדלים. והרוחני למעלה מגשמי. אבל לגבי אלקות רוחניות וגשמיות שוה לגמרי כי מהות אלקות אין שייך בו לא רוחני ולא גשמי וע"ז כתיב (חלים קי"ג) המשפילי לראות בשמים ובארץ כו' ולכן אפי' החיות הנושאות את הכסא אינן רואות את הכבוד היינו מהות אלקות מבחי' מל' דאצי' אינן משיגים כלל. והכסא בחי' כס א' כיסוי והסתר כו'. וזהו כי לא יראני האדם וחי (תשא ל"ג כ') דפי' רז"ל (במד"ר נשא ספי"ד) אפילו חיות הקדש כו'. וזהו הכל בבחי' עולמות אפי' עולם הבריאה אשר עולם הוא ל' העלם והו"ע הסתר הבורא מהנברא. אבל בג"ע מאיר מהות אלקות ממש בהתגלות. ולכן דרשו רז"ל (שם במד"ר הנ"ל) הפסוק כי לא יראני האדם וחי (דקאי על מהות אלקות. ופי' וחי היינו גם חיות הקדש) בחייהם אינן רואין אבל במיתתן רואין דהיינו בג"ע רואים ממש מהות אלקות. ולכן מוטב דלידייני' כו' (חגיגה ט"ו ע"ב). וזהו פי' זיו השכינה המתגלה בג"ע דפי' זיו הוא הארה והתגלות ממש דבחי' שכינה. וכמו בחדש זיו (מ"א ו' א') וכן האבות נק' זיותני עולם (ר"ה י"א א') לפי שהמשיכו בחי' אור והתגלות אלקות בעולם וזהו אלקי אברהם כו'. משא"כ קודם האבות הי' העולם מתנהג באפילה (מד"ר בראשית פ"ב). ועד"ז פי' ג"כ זיו השכינה התגלות מהות דבחי' שכינה מדת מל' דאצי'. והתגלות זו בג"ע דוקא. משא"כ בהעולמות מה שנמשך כח הפועל בנפעל מבחי' מל' הוא בבחי' הסתר והעלם שאין מושג רק המציאות. וז"ש (תלים קמ"ה) כבוד מלכותך יאמרו וגבורתך ידברו. דקאי על המשכת מדת מלכותו ית' להחיות העולמות שהוא על ידי גבורות וצמצומים להסתיר ולהעלים מהות אלקות כו' ואח"כ כתיב (שם) להודיע לבני האדם גבורותיו (גבו' ממותקות) וכבוד הדר מלכותו. קאי על ג"ע ששם מאיר ההידור וההתגלות דבחי' מל' הארת פנים יאר הוי' פניו אליך (נשא ז' כ"ה) ונקרא באור פני מלך חיים (משלי ט"ז ט"ו). (גם ג"ע הוא מבחי' היחוד דיסוד ומל' וזהו הדר מלכותו. היסוד נק' הדר כענין יוסף יפ"ת כו' כידוע). וזהו אז תתענג על הוי' שהתענוג שבג"ע מהשגת המהות שרשו למעלה משם הוי' כי שם הוי' שמהוה ומחי' הוא על ידי שם אלקים כי שמש ומגן כו' (תלים פ"ד י"ב) חמה בנרתק. וזה ביום עשות הוי' אלקים (בראשית ב' ד). ששם אלקים מסתיר על מהות אלקות. וע"כ מה שבג"ע מתגלה מהות אלקות שרשו נמשך מלמעלה משם הוי':
ב והנה כתיב (תבא כ"ח מ"ז) תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל. רוב כל קאי על ג"ע וקיום המצות צ"ל בשמחה יותר מכל חיי העוה"ב דהיינו מכל העליות שבג"ע ילכו מחיל אל חיל (תלים פ"ד ח'). והענין כי הגילוי שבג"ע הוא רק מבחי' זיו השכינ'. שכינה ל' ושכנתי בתוכם (תרומה כ"ה). בחי' ממכ"ע והוא בחי' הכבוד ל"ב נתיבות חכמה כו'. אבל בחי' קוב"ה עצמות אלקות שלמעלה מבחי' שכינתי' שהוא בחי' אני הוי' לא שניתי (מלאכי ג' ו') נק' סוכ"ע ואינו מאיר אפי' בגעה"ע כו'. (והנה קובהו"ש יש עד רום המעלות כמ"ש בביאור ע"פ הוי' לי בעוזרי בפי' מקדשי שמך והיינו לפי שהו"ע סוכ"ע וממכ"ע). אבל ע"י קיום המצות נמשך הגילוי מבחי' קוב"ה סוכ"ע. והיינו כי המצות הם רמ"ח אבד"מ ממש (שלמעלה מבחי' מלכות). וכתיב (ואתחנן ו' ו') והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך כו'. אך גילוי זה אינו מתגלה בהשגה ממש. וע"ז אמרו בזהר אעפ"י דלמחתב"כ. ברעי"ד תפיס. מח' בחי' חכ'. שכל והשגה שבג"ע לא תפיס כו' כי הוא בחי' סוכ"ע שלמעלה מהשגה. אבל ברעו"ד בחי' כתר. הרצון שלמעלה מהשכל והשגה בבחי' זו תפיס כו'. והוא בחי' ממעמקים עומקא דליבא ליכלל וליבטל במציאות לגמרי כו' וזהו יפה שעה א' בתשומע"ט בעוה"ז מכל חיי העוה"ב כי הנשמה כמו שהיא למעלה בג"ע היא רק בבחי' מח' שכל והשגה. ורק בבחי' זיו השכינה ממכ"ע כנ"ל. אבל ע"י ירידתה למטה בגוף ונה"ב היא באה לבחי' רעו"ד בחי' כתר הרצון שלמעלה מהשכל. ועי"ז יומשך הגילוי מבחי' סוכ"ע דלמחתב"כ (וזהו הירידה צו"ע כי בג"ע רק זיו השכינה הארה בעלמא מבחי' מל'. אבל ע"י ירידתה בגוף יומשך הגילוי מבחי' כתר מל'. וכ"ע הוא כתר מל'. והיינו ע"י קיום המצות ז' מצות דרבנן ותרי"ג מצות דאורייתא שהם המשכה מבחי' תר"ך עמודי אור בחי' כתר מל' שהוא כ"ע ממש. וע"י קיום המצות בבחי' רעו"ד. כי ברעו"ד דוקא תפיס):
ג ועתה צ"ל למה באה הנשמה לבחי' רעו"ד ע"י ירידתה למטה דוקא. וצ"ל תחלה ענין יצימ"צ בכל יום. מצרים הו"ע מיצר. וצריך בכל יום לצאת מן המצר כו'. הנה כתיב (תלים קי"ח) מן המצר קראתי י"ה ענני במרחב י"ה. מיצר נקרא מה שהאדם צר לו מאד מן ריחוקו מאת ה'. כאשר מתבונן ברוממות אוא"ס עד אין קץ ותכלית והיותו ממארי דחושבנא בכל המחדו"מ שלו שמצד היצה"ר שהוא תכלית ההסתר והריחוק מאוא"ס ב"ה ונעשה צר לו מאד. הנה עי"ז בא לבחי' רעו"ד עומקא דליבא לצעוק אל ה' בצר לו למעלה מהשכל והדעת. וזהו שמן המצר הוא בא למרחב. מרחב נק' הרצון שלמעלה מהחכ'. שהוא בל"ג. וע"ז כתיב (ישעי' נ"ח א') כשופר הרם קולך. כמו השופר שצדו א' קצר והב' רחב. כך כל מה שיהי' לו צר ביותר מן הריחוק יהי' אח"כ המרחב ביותר. ויש עוד משל ע"ז מענין הקשת כמ"ש (ויחי מ"ח כ"ב) בחרבי ובקשתי (וח"א) בצלותי ובבעותי. שק"ש נק' חרב רמ"ח תיבין רומח כו'. שעי"ז יכול להרוג השונא כשהוא קרוב כו'. אבל התפלה נק' קשת שיוכל להרוג גם כשהשונא הוא מרחוק. והנה הקשת כל מה שמושכין אליו הקשת ביותר יזרוק החץ למרחוק יותר. כך כל מה שיתבונן איך שהוא רחוק מה' ביותר ויהי' צר לו מאד מזה יומשך גילוי עליון ביותר. וכמ"ש (ירמי' ל"א ב') מרחוק הוי' נראה לי וזהו"ע יצימ"צ בכ"י לצאת מכל המצרים וגבולים. והיינו ע"י בחי' הרעו"ד דוקא. ואח"כ כתיב (שמות ג' ח') ולהעלותו כו' אל ארץ טובה ורחבה כמ"ש (תלים קי"ט) לכל תכלה ראיתי קץ. בחי' כלוה"כ והתענוג שבג"ע שנמשך מבחי' ממכ"ע. רחבה מצותך מאד שהוא המשכה וגילוי מבחי' סוכ"ע כמ"ש (ואתחנן ו' ו') אשר אנכי מצוך כו'. והמרחב הזה נמשך דוקא ע"י הרעו"ד שבאה מן המצר. ועתה יובן שהנשמה כשהיתה למעלה לא הי' בה הבחי' רעו"ד כלל. ורק ע"י ירידתה למטה לבחי' מיצר הגוף ונה"ב היא באה לבחי' המרחב שהוא הרעו"ד. ועי"ז נמשך הגילוי מבחי' סוכ"ע רחבה מצותך מאד. וזהו הירידה צו"ע. ולכן כל התורה כולה בנויה על יצימ"צ. ובק"ש מסיימים ג"כ יצימ"צ כו':
והנה אחר יצימ"צ עומד מיד לנגד מלחמת עמלק. והענין דכתיב (בלק כ"ד כ') ראשית גוים עמלק כו'. שהז' עממין הכנעני החתי כו'. הם ז' מדות הרעות. כל התאות כו'. והם לנגד ז"מ דקדושה. אך מ"מ ע"י שמעמיק שכלו והשגתו בהעמקת הדעת באלקות. ובעסק התורה. עי"ז יכול להכניע ז"מ הרעות. כי השכל יש לו כח וממשלה על המדות והיינו כי הם רק לעו"ז של הז"מ דקדושה. אבל השכל למעלה מהן וע"כ הם נכנעים ובטלים להשכל. אבל עמלק נק' ראשית גוים. והיינו שהוא הלעו"ז של הדעת דקדושה והוא הקליפה שנגד הדעת דקדושה. כי בעמלק יש ג' אותיות עמל מן בלעם. ובבלעם כתיב (בלק כ"ד ט"ז) ויודע דעת עליון. וכמארז"ל יודע רבונו ומכוון כו' (רש"י בחומש פ' נח) שידע וראה כל הנסים שנעשו לישראל ואעפ"כ מלאו לבו ללחום עמם כו' וע"כ אין הדעת והשגה דקדושה פעולה לו כלל. וענין קליפת עמלק הוא הגדלת היש גסה"ר וחוצפה בלי עו"ד ונק' מלכותא בלא תגא. והיינו שאין יכול לסבול מי שגדול ממנו שאין יכול להיות בטל למה שלמעלה ממנו כלל בלי עו"ד. וכך היתה מדתו של עמלק בזמן משה שהרי ישראל לא באו להלחם אתו רק הוא מעצמו ומאליו בא לעורר מלחמת חנם מפני גדולתן של ישראל והאותות ומופתים שלא הי' יכול לסבול שיהי' איזה דבר גדול מבלעדו. וככה הוא בכל אדם כשלא יוכל לסבול מי שיהי' גדול ממנו בעיני אלקים ואדם. וזה בלי עו"ד. דכמו שבקדושה יש מדות שלמעלה מהשכל והדעת. כמו"כ יש בקליפה ונק' למטה מהדעת שאין הדעת פעולה כו'. ונק' ראשית גוים מקור הז"מ דקליפה שנמשך מהשבירה דשם ס"ג שבזה הי' עיקר השבירה. וכך גסות מקור כל מיני רע כו'. וזהו"ע גסות עמלק אם תגביה כנשר כי' לנגד שם הוי' לקבל מהבחי' דכחשכה כאורה. והו"ע חוצפה כלפי שמיא ( (סנהדרין ק"ה א') (ז"א דאצי"). וזהו בלי טעם. כי באמת אני הוי' שעצמות המאציל עם שם הוי' כולא חד. וע"כ כדי לכבוש ולהכניע קליפת עמלק. אין יכול להיות ע"י דעת והשגה כו'. כ"א דוקא ע"י בחי' בקדושה שלמעלה מהדעת והשגה (ומה שי"ל לכאורה איך אחר יצימ"צ עומד מיד לנגד מלחמת עמלק הלא נת"ל שענין יצימ"צ הוא הבחי' רעו"ד שלמעלה מהדעת. ועמלק אינו לעו"ז רק לנגד הדעת דקדושה וע"י הבחי' שלמעלה מהדעת מכניעים קליפת עמלק. אך זה יובן היטב למעמיק בת"א פ' תצוה ע"פ זכור בענין שיצימ"צ הוא רק בחי' אחור עדיין. ונק' אחרי הוי' כו' לכתך אחרי במדבר כו' (ירמי' נ' ירמי' ב' ב') וכתיב) (תצא כ"ה י"ח) ויזנב בך כל הנחשלי' אחריך). ה
והנה ע"ז נצטוו ישראל בכניסתן לארץ. למנות להם מלך תחלה ואח"כ להכרית זרעו של עמלק. דהיינו שע"י מינוי מלך יוכלו להכרית קליפת עמלק. וצ"ל זה. גם למה נצרך מלך כלל וכמו שהוכיחם שמואל וה' אלקיכם מלככם כו'. והענין כי ענין למנות מלך הוא שע"י מינוי מלך למטה יומשך גילוי בחי' מלך דלעילא. והיינו כמו חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום (מנחות מ"ג ב') שאומרים מלך העולם. כי רמ"ח פיקודין רמ"ח אבד"מ. כי הנה יש חילוק בין מלכא למלכות. מלכות רק הארה שם כבוד מלכותו. אבל מלכא הוא עצמיות. מהוע"צ ממש. והיינו שע"י רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת נמשכים בחי' תר"ך עמודי אור דכ"ע בבחי' מלכא קדישא ז"א. וזהו"ע מינוי מלך שהמלך צריך להמשיך הגילוי מבחי' ה' צבאות מלך ישראל כו' מלכא קדישא בבחי' מלכות שיהי' התחברות בחי' מלכות עם מלכא כו'. אך איך יכול המלך להמשיך. הענין כי הנה ארז"ל בברכות (דל"ד סט"א) הדיוט כורע באבות ובהודאה כה"ג בראש כל ברכה וברכה. והמלך כיון שכרע שוב אינו זוקף. ופירש"י שכל מי שהוא גדול יותר צריך להראות הכנעה ביותר. והמלך שהוא גדול מכל ישראל צריך להראות יותר הכנעה. והמכוון האמיתי הוא. כי כולא קמי' כל"ח, וא"כ כל הקרוב יותר קמי' הוא יותר כל"ח. והמשל מענין הכוכבים שנראים קטנים מהשמש אעפ"י שיש מהם שגדולים כמו השמש. אלא לפי שהם בגלגל השמיני וקרובים יותר לאלקות הם בבחי' ביטול יותר וע"כ מתראים קטנים מהשמש. וא"כ מלך ישראל שהוא קרוב לאלקות יותר מכל ישראל. הוא באמת בטל במציאות ביותר. ולא כמו שנראה לכאורה מפירש"י ז"ל שרק מראה הכנעה יותר. וע"כ כיון שכרע שוב אינו זוקף. (והיינו כי יש ב' בחי' ביטול הא' ביטול היש שנמשך מבחי' מלכות. והב' ביטול אמיתי איך קמי' כל"ח. והמלך שצריך להמשיך הגילוי מבחי' מלכא עצמו שלמעלה מבחי' מלכות כנ"ל ע"כ צ"ל בבחי' ביטול אמיתי איך קמי' דבחי' מלכא ממש כו') וענין המלך היינו שע"י הביטול העצום שלו הוא מחבר אלקות עם עולמות הנבראים עד שיתגלה גם למטה בנש"י המלובשים בגופים גשמיים. וזה הי' ענין דהע"ה כי הנה בקידוש לבנה אומרים דוד מלך ישראל חי וקיים. כמו הלבנה שמחברת בלילה אור השמש להאיר על הארץ. ומתבטלת לגמרי לגבי השמש שנעשית נקודה חדא ועי"ז מקבלת האור מהשמש ומאירה על הארץ. כך הי' ענין דוד המלך שהי' מחבר התגלות אוא"ס ב"ה עם מקור דבי"ע בכדי שיהי' התגלות אלקות בעולמות. והיינו ע"י שהי' מלך שהו"ע ביטול עצום מאד ע"ד כיון שכרע שוב אינו זוקף וע"י ביטול זה הי' יכול להיות מחבר כו'. וכמו שמל' דאצי' מחברת אצי' עם בי"ע. עי' בענין ובא לו לקרן (בד"ה בזאת יבא אהרן) שהמל' נק' קרן כו' ולכן אמר ארוממך אלקי המלך. אלקי הוא בחי' כח הפועל בנפעל שהוא בחי' מל' כמו שמלובשת להחיות בי"ע. ובחי' מלך הוא אוא"ס שבז"א. ודוד הי' מרומם בחי' מקור דבי"ע שתתחבר עם אוא"ס שבז"א. ועי"ז הי' נמשך התגלות אלקות גם בעולמות הנבראים ועתה יובן מה שע"י מינוי מלך יכולים להכרית זרעו של עמלק. כי קליפת עמלק בבחי' גסות וחוצפה כו' כנ"ל הוא למטה דוקא אבל קמי' ית' הוא כל"ח. ולכן המלך שמחבר אלקות עם העולמות וממשיך הגילוי איך קמי' כל"ח עי"ז מתבטל קליפת עמלק לגמרי ונכרת זרעו מהעולם כו'. וכמ"ש (בהעלתך י' ל"ה) קומה הוי' ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך מפניך (והיינו כי האיש דרכו לכבוש (יבמות ס"ה ב') כי בחי' מלכות היא בחי' נוק' אשה יראת ה' (משלי ל"א) אבל ע"י מינוי מלך שממשיך הגילוי מבחי' מלכא בבחי' מלכות. שהוא בחי' איש כמ"ש (בשלח ט"ו) הוי' איש מלחמה. אזי דוקא יכולים להכרית עמלק. וגם כי עמלק בגימט' רם ב' פעמים ק"כ. והיינו בחי' ק"כ צירופי אלהים אחרים שיונקים מק"כ צירופי אלקים דקדושה וכמ"ש (חלים מ"ז ט') מלך אלקים על גוים. אבל ע"י מינוי מלך שממשיך הגילוי מבחי' מלכא שם הוי' ממש שמשם הוי' א"א להם לינק אזי יכולים להכריתו). וצ"ל איך יש בחי' זו דמינוי מלך בכל דור שיוכל עי"ז להכרית זרעו של עמלק שבכאו"א מישראל כנ"ל. והיינו קיום המצות בבחי' קבעומ"ש. דהנה ארז"ל (עי' ילקוט יתרו רמז רפ"ו) שאנכי ולא יהי' לך הם מקור לכללות המצות. קבלו מלכותי. ואח"כ קבלו גזרותי. שצ"ל מתחלה קבלו מלכותי. דהיינו לבטל הרצון והשכל ומדות לגמרי שלא יבקש שום טעם כלל. ורק יקבל עליו עומ"ש וזהו"ע ק"ש שמע ישראל קבעומ"ש. וזהו בחי' שום תשים עליך מלך. ואח"כ והא"ש קבעומ"צ. ובחי' ביטול זה וקבעומ"ש למעלה מטו"ד נק' מינוי מלך שעי"ז יכולים להכרית זרעו של עמלק. והראי' משמואל שאמר אל שאול (ש"א ט"ו) החפץ לה' בעולות וזבחים כשמוע בקול ה' הנה שמוע מזבח טוב. כי שאול הלך אחר הטעם. ועפ"י עו"ד הי' סובר שקיים מלחמת עמלק יותר מדאי כיון שהביא ממיטב הצאן קרבנות. ויעלה מבחי' עמלק. וע"ז הוכיחו שמואל מאסת את דבר ה'. כי כיון שעמלק הוא הקליפה שנגד הדעת ע"כ כדי להכניעו אין יכול להיות ע"י בחי' טו"ד דקדושה. כ"א דוקא ע"י ביטול שלמעלה מטו"ד. כי בקדושה יש תוקף ועוז על בחי' שלעו"ז בקליפה שהקליפה רק כקוף בפני אדם וכיתרון האור על החשך. וגם שביטול וקבעומ"ש זה מגיע למעלה יותר כי שרש הבירורים נמשך מטעמים דחכמה אבל בחי' קבעומ"ש מגיע למעלה יותר. וגם כדי להכרית זרעו של עמלק לגמרי א"א ע"י בחי' חכמה שממנה נמשך ענין הבירורים לברר הטוב מהרע והרע יודחה. וזהו מבחי' ז' אומות שיכולים לברר מהם איזה בחי' טוב וכמ"ש (זכרי' ב' ט"ו) ונלוו גוים רבים אל ה' וכמו בכל לבבך בשני יצריך שגם היצה"ר יכולים לבררו והבירור ע"י חכמה. אבל עמלק א"א לברר ממנו כלום וצריכים להכריתו לגמרי. וכמו מ"ע ומל"ת שהל"ת הם בחי' דחי' לדחות הרע ולא לבררו. והכריתה לגמרי זהו מבחי' כתר אותיות כרת וכמ"ש תרום ידך כו' וכל אויביך יכרתו (מיכה ה' ח'). וכתיב (האזינו ל"ב ל"ט) כי אני אני הוא ואין מידי מציל כו'. וכדי להמשיך מבחי' כתר הוא דוקא ע"י בחי' שמיעה וקבעומ"ש בלי עו"ד:
ו ועתה צ"ל מה שצריך מקודם להכרית זרעו של עמלק. ואח"כ דוקא לבנות בית הבחירה. הענין כמארז"ל (במד"ר בא פט"ו סי' כ"ו) בכסאו של הקב"ה אין דבר רע נוגע שנאמר (תלים ה' ה') כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע. והנה על בהמ"ק כתיב (ירמי' י"ז י"ב) כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשינו ופי' הבחיי בשם הרמב"ן ז"ל כסא הבינה שהיא הכסא להכבוד לבנ"ח. מרום הוא כתר. מראשון הוא אוא"ס ב"ה. מקום מקדשינו. שכ"ז הי' מאיר בגילוי בבהמ"ק. וכיון שנק' כסאו של הקב"ה ע"כ צ"ל לא יגורך רע. ולכן הי' צריך מתחלה להכרית זרעו של עמלק. וזהו ג"כ ענין הפורים שמתחלה הרגו בשונאיהם ע"ה אלף וכולם היו עמלקים. ואח"כ הי' פורים שהוא המשכה ממקום גבוה מאד שכל המועדי' בעלים חוץ כו' (מדרש משלי ט') והי' גורל. יום כפורים כפורים וזהו ונוח מאויביהם ע"ד קומה ה' למנוחתיך. ולכן היו צריכים מקודם להרוג העמלקים. והנה במשכן הי' השראת השכינה אעפ"י שלא נכרת זרעו של עמלק. והיינו כי המשכן נק' דירת ארעי של הקב"ה. דהנה איתא בזהר (ויצא קמ"ח א') שהמשכן הוא בחי' קומה ה' ויפוצו אויביך. הוי' איש מלחמה. כי דירת ארעי הוא מבחי' סדר השתלשלות ממכ"ע ע"כ צ"ל מלחמה. אבל בהמ"ק הוא בחי' קומה ה' למנוחתיך וכמ"ש על שלמה (דה"א כ"ב ח') הוא יהי' איש מנוחה שא"צ למלחמה כלל. כי דירת קבע קה"ק כח"ב מקור הג' קוין דתורה ועבודה וגמ"ח זהו בחי' סוכ"ע שלמעלה מהשתלשלות. ובבחי' זו א"צ למלחמה כלל כ"א שבטלים ממילא כנר בפני האבוקה. ועל ב' בחי' אלו כתיב (תלים כ"ד) מי זה מלך הכבוד ה' גבור מלחמה ואח"כ כתיב מי הוא כו' ה' צבאות הוא מלך הכבוד סלה. והיינו כי אית מלך לתתא כו' ואית מלך לעילא דאיהו רזא דקה"ק (זח"ב ס"ז ב') וזהו בחי' בהמ"ק מלך הכבוד ועי"ז הי' דירה בתחתונים. וכיון שבהמ"ק הוא בחי' מנוחה ע"כ צריך להכרית תחלה את עמלק ואח"כ לבנות בהמ"ק. וכמשל המלך כשהוא באכסניא אין מקפיד אם לא יהי' כ"כ מנוקה מכל שמץ לכלוך כו'. אבל במקום דירת קבע שלו הוא מקפיד מאד שיהי' מנוקה היטב מכל שמץ לכלוך. ולכן בנין בהמ"ק שהו"ע דירת קבע ע"כ הי' החיוב תחלה להכרית זרעו של עמלק. (ואעפ"י שמינוי מלך הוא המשכת בחי' מלכא בבחי' מלכות אך זהו בבחי' מקיף עדיין. אבל בהמ"ק הוא בחי' כי הנה המלכים נועדו (תלים מ"ח ה'). בחי' יחוד וחיבור שיומשך הגילוי בפנימיות ממש. וע"כ צ"ל תחלה ובערת הרע כו'). וזה הי' חטא של שאול. שלא הכרית עמלק לגמרי בזה גרם שלא יהי' הבהמ"ק דירת קבע שהרי נחרב. אבל אם היה מקיים מלחמת עמלק כראוי להכריתו לגמרי כו' אזי היה ביהמ"ק דירת קבע לגמרי ולא הי' חורבן כלל. וזהו מלחמה להוי' בעמלק מדור דור. כלומר מן דור של משה עד דורו של שאול שאזי היו צריכים להכריתו. ולא נתקיים. לכן הפי' מדור דור ל' דירה. היינו מדור דירת קבע של בהמ"ק שבנה שלמה עד לע"ל שיהי' דירת קבע באמת. אזי יומחה זרעו של עמלק לגמרי כו':
וענין הקושיא מהו הפעילה מזכירה שלנו הענין דכתיב (תלים קמ"ה) רצון יראיו יעשה ואת שועתם ישמע ויושיעם ובעמלק כתיב (תצא כ"ה י"ח) ויזנב בך כו' ואתה עיף ויגע ולא" ירא" אלקים. וע"כ זכור את כו' לזכור כל הפרשה שמה שעמלק יכול לזנב כו' הוא כשאתה לא ירא אלקים. וע"כ תזכור זאת להיות ירא אלקים ואזי רצון יראיו יעשה שיומשך מלמעלה הזכירה זכור ה' לבני אדום. ואזי יהי' השם שלם והכסא שלם כו':
לדרוש הנ"ל
ענין עמלק י"ל באופן אחר הנה בעש"מ מהרמ"ע מפאנו ז"ל איתא שבלעם ועמלק הם הלעו"ז של משה ויעקב. משה מלגאו ויעקב מלבר. דעת ות"ת. ומה שבלעם הוא הלעו"ז של משה ודאי א"ש כמארז"ל (ברבות נשא ספי"ד סי' ל"ד) ע"פ ולא קם נביא עוד בישראל כמשה (ברכה ל"ד י"ד) באוה"ע קם ומנו בלעם ולכן כתיב על בלעם ויודע דעת עליון (בלק כ"ד ט"ו) כמו משה בקדושה שהוא הדעת כנ"ל. והנה כתיב (קהלת א' י"ח) ויוסיף דעת יוסיף מכאוב. וקאי על הנחש הקדמוני ערום מכל ארור מכל (מד"ר בראשית רפי"ט). וכמו"כ בלעם כו'. וצ"ל למה זה כך. והענין כי בקדושה ענין הדעת והת"ת שבקו האמצעי הוא להמשיך מבחי' קצה העליון דבחי' כ"ע בבחי' מעהמ"צ דהיינו בבחי' מל' שנק' עשי' שבאצי' ונק' אשה יראת ה' (משלי ל"א) שיומשך ההמשכה במקום היראה והביטול וכמארז"ל (אבות פ"ג מ"ט) כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו כו'. אבל בלעם שהוא בלעו"ז בחי' ויודע דעת עליון. היינו להמשיך ע"י הדעת ההמשכה שממקום גבוה מאד בקליפות וסט"א שלא במקום היראה והביטול. ע"כ ע"ז נאמר ויוסיף דעת יוסיף מכאוב שכל מה שמוסיף המשכת הדעת הוא יותר מכאוב כיון שאינו במקום הראוי. וזהו קליפת בלעם. וכמו"כ עמלק שהוא הלעו"ז של בחי' יעקב היינו כי יעקב הוא בריח התיכון (זח"א קמ"ח ב' ובהקדמה א' ב') המבריח מן הקצה דכ"ע עד הקצה התחתונה בבחי' מל' יראה דוקא כנ"ל. אבל עמלק הוא בקליפה בחי' זו כמ"ש לויתן נחש בריח (ישעי' כ"ז א') שמבריח וממשיך ההמשכה שממקום גבוה בנוק' דקליפה. ולכן כתיב על עמלק ולא תחמול עליו (ש"א ט"ו ג') כי כל מי שאין בו דעה אסור לרחם עליו (ברכות ל"ג א'). והיינו כי בחי' יעקב הוא מדה"ר. והבחי' שבלעו"ז בקליפות הוא ההפך לגמרי מבחי' רחמים וע"כ לא תחמול עליו כו'. ולכן כתיב בעמלק אשר קרך בדרך כו' ובבלעם כתיב ג"כ (בלק כ"ג ד') ויקר אלקים אל בלעם. וארז"ל (ב"ר פנ"ב) אין ויקר אלא לשון טומאה כמ"ש (דברים כ"ג) כי יהי' בך איש אשר לא יהי' טהור מקרה לילה. והיינו כמו למטה ענין טומאת קרי הוא המשכת הטפה שממוח הדעת שלא במקום הראוי כו'. וכמו"כ כביכול למעלה שהשפע שמבחי' הדעת ות"ת נמשך שלא בבחי' אשה עליונה יראת ה' כנס"י. כ"א במקום שאין שם יראה וביטול דהיינו בקליפות ח"ו. וזהו"ע ויקר אלקים אל בלעם ולכן כתיב בעמלק ג"כ אשר קרך כו' ואתה עיף ויגע ולא ירא אלקים. אבל כשיש למטה בנש"י בחי' יראה וההמשכה נמשך דוקא בבחי' יראה אזי א"א לעמלק ליגע כו'. ולכן צריך למנות מלך כדי להכרית זרעו של עמלק. כי מינוי מלך הוא להמשיך הגילוי מבחי' מלכא קדישא ת"ת דז"א בריח התיכון דקדושה שמבריח מן הקצה עליונה עד הקצה התחתונה דבחי' יראה מל' ואזי ממילא נכרת קליפת עמלק שהוא בחי' נחש בריח דלעו"ז. וזהו"ע מינוי מלך קודם דוקא כו'. משא"כ בימי שפוט השופטים לא הי' אפשר להכריתו: