מבוא · מכאן נעבור לגמרא
ומובא בגמרא מעשה בחכם במסכת מגילה פ' בני העיר כז ע"ב, כח ע"א, שאלו תלמידיו את רבי פרידא במה הארכת ימים, אמר להם לא קדמני אדם לבית המדרש ולא ברכתי לפני כהן.
וכותבים שם תוס' שאלו תלמידיו את רבי פרידא במה הארכת ימים וכו', שם ד"ה כי קאמר וכו' כלומר שהכהן נמי תלמיד חכם, אמנם אינו חשוב כמותו, ואפי' הכי לא היה רבי פרידא רוצה לקרוא לפניו, וגם צ' לומר דשאר כהנים היו כפופים לרבי פרידא, דאם לא כן לא הוי רבותא, כדחזינן בפ' הניזקין וכו' ועוד יש לומר דהא דאמר התם דרב הונא לא הוה קרי בכהני אלא משום דשאר כהני כייפי ליה, היינו דוקא בשבתות ויו"ט, דאיכא כינופיא, אבל בב' וה' קורא שפיר בפני כהן, אע"ג דלא הוי גדול כל כך, וכדיוקא זה יש בהדיא פרק הניזקין, ורבי פרידא לא רצה לקרות בפני כהן אפי' בשני וחמישי, ורש"י פירש דהכא מיירי בברכת המזון, והכי נמי משמע לישנא דלא ברכתי, מדלא קאמר ולא קריתי, וברכת המזון לא נתקן להן משום דרכי שלום, ואפי' הכי לא היה רוצה רבי פרידא לברך לפני הכהן. ( וכל שכן בקריאת התורה )
שם לב ע"א, אמר ר' שפטיה א"ר יוחנן עשרה שקראו בתורה הגדול שבהם גולל ס"ת, הגולל נוטל שכר כולן דאמר ר' יהושע בן לוי עשרה שקראו בתורה הגולל ס"ת קיבל שכר כולן, שכר כולן סלקא דעתך אלא אימא קיבל שכר כנגד כולן.
שם תוס' ד"ה גדול שבכולן גולל, לפי שהוא כבודו וגם לפי שהוא גדול שבכולן, כדאי הוא שיטול שכר כנגד כולם, כדאמר רבי יהושע.
מועד קטן כח ע"ב, אמר רב חמא בר חנינא מנין לחתן שמיסב בראש שנאמר "כחתן יכהן פאר", מה כהן בראש אף חתן בראש, וכהן גופיה מנלן דתניא דבי ר' ישמעאל וקדשתו לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון.
ראה גיטין פ' הניזקין נט ע"א, משנה, אלו דברים אמרו מפני דרכי שלום כהן קורא ואחריו לוי ואחריו ישראל, מפני דרכי שלום. כותב רש"י שם, כי היכי דלא ליתי לאנצויי, תקנו להו רבנן האי סידרא דכיון דתקנתא דרבנן היא, תו לא אתי מצינן לשנויי ומימר אנא קרינא ברישא.
ועוד שם ע"ב, גמרא, מנה"מ אמר רב מתנה דאמר קרא "ויכתוב משה את התורה הזאת ויתנה אל הכהנים בני לוי" אטו אנא לא ידענא דכהנים בני לוי נינהו, אלא כהן ברישא והדר לוי, רבי יצחק נפחא אמר מהכא "ונגשו הכהנים בני לוי", אטו אנן לא ידעינן הכהנים בני לוי נינהו, אלא כהן ברישא והדר לוי, רב אשי אמר מהכא בני עמרם אהרן ומשה, בר אבא אמר מהכא "וקדשתו" לכל דבר שבקדושה, תנא דבי רבי ישמעאל "וקדשתו" לכל דבר שבקדושה, לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון, אמר ליה אביי לרב יוסף מפני דרכי שלום? דאורייתא היא! אמר ליה דאורייתא ומפני דרכי שלום, כל התורה כולה נמי מפני דרכי שלום היא, דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. אמר אביי לכדמר דתניא שנים ממתינים זה לזה וכו' הבוצע הוא פושט ידו תחלה ואם בא לחלוק כבוד לרבו או למי שגדול ממנו בסעודה אבל בביה"כ לא, דאתי לאנצויי, אמר רב מתנה הא דאמרת בביה"כ לא, לא אמרן אלא בשבתות וימים טובים דשכיחי רבים, אבל בשני וחמישי לא, איני והא רב הונא קרי בכהני בשבתות וימים טובים, שאני רב הונא דאפילו רבי אמי ורבי אסי כהני חשיבי דארץ ישראל מיכף הוו כייפי ליה.
ומחזקים דברינו תוס' שם ד"ה דאפילו רבי אמי ורבי אסי כהני חשיבי וכו' משמע דאי לאו הכי אסור, אפי' הוא גדול מכל בני עירו, והא דאמר בסוף מגילה (כח ע"א), א"ר פרידא מימי לא ברכתי לפני כהן ופריך הש"ס מחכם הקורא אחר כהן ע"ה דחייב וכו' ומוקי לה בשוין ועל כרחך לאו בשוין ממש, דאם כן מאי רבותא, אלא אתא לאפוקי כהן עם הארץ.
שם ד"ה אבל בשני וחמישי לא, אומר ר"ח הני מילי לדידהו דבחול הוו טרידי במלאכתן ולא שכיחי אבל לדידן שכיחי בב' וה' כמו ביו"ט.
ראה עוד שם תוס' רי"ד, שאני רב הונא דאפילו רבי אמי ורבי אסי כהני חשיבי בארעא דישראל מיכף הוו כייפין ליה, פירוש ודוקא גדול הדור שאין בכל המקומות כמוהו וכולם כפופין תחתיו ואין מי שיתקנא בו אבל אם היה גדול בעירו בלבד אינו רשאי לחלוק לו כבוד דלמא אתו לאנצויי שהרי בני אדם מתקנאים ותופשין עצמן כגדולים.
ועוד בנושא זה בגמרא הוריות פ"ג דף יג ע"א, (גמרא זו לא לעניננו כמו שיתבאר), כהן קודם ללוי שנאמר בני עמרם אהרן ומשה ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים, וגו' אימתי בזמן שכולן שוין וכו'. ראה ירושלמי סוף הוריות, שאין סדר הקדימה הזה שייך לקריאה בתורה, שכ' שם, סברין מימר לפדות ולהחיות ולכסות, הא לישיבה לא, אמר רבי אבין אף לישיבה, וכן מובן מפירוש המשניות להרמב"ם, והמהרש"א. ראה תוס' יום טוב, כהן גדול ע"ה בזמן בית שני שלא דקדקו לקיים והכהן הגדול מאחיו שיהא גדול בחכמה, כמ"ש שם בפ"ב מ"ה, והכהן הגדול מאחיו בנוי בכח בחכמה ובעושר. ראה עוד תפארת ישראל בהוריות פ"ג מ"ח אות לח, בבית שני היו ממנין לפעמים כהן גדול ע"ה ע"י ממון שנתן למלכות ונתמנו בעל כרחן של צבור, ולכהן גדול כזה ממזר ת"ח קודם, ועכשיו נוהגים שאפי' כהן ע"ה קודם לת"ח, לענין לקרותו לתורה תחלה. (ע' ענף עץ אבות פ"א מ"ב, ד"ה שמעון הצדיק).
ראה חולין פ"ו פז ע"א בתוס' ד"ה וחייבו ר"ג, וקדשתו לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון אסמ' היא. וכ"כ שם הרא"ש בסי' ח. ראה בבא קמא פ"ח תוס' ד"ה חייבו ר"ג.
וכתב על זה המגן אברהם בסי' רא אות ד, וצ"ע דבגיטין דף נט אמרינן בהדיא דאורייתא היא, וגם הרמב"ם מנאה במנין המצות סי' לב וע' פ"ד מהלכות כלי המקדש וע' בחושן משפט סי' שפ"ב, וכ"כ הריב"ש סי' צד בשם סמ"ג בפשיטות דאורייתא היא, וכ"כ בתשובות מהר"ם סימן קז, ובירושלמי פ"ה דגיטין , מייתי פלוגתא דאמוראי בזה, ע"ע שם, (וכן מנאן בסדר המצות דאורייתא בספר החינוך, והרמב"ן מתוך שלא חלק על הרמב"ם, ועוד,).
ראה ירושלמי גיטין פ"ה הלכה ט, מתניתין, אלו דברים אמרו מפני דרכי שלום כהן קורא ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל. שם גמרא, מילתיה דרבי שמעון בן יוחאי אמר מדברי תורה, דתני בי ר' שמעון בן יוחאי "ויכתוב משה את התורה הזאת ויתנה אל הכהנים בני לוי" וגו' ואחר כך "אל כל זקני ישראל", מילתיה דרבי יהושע בן לוי שהוא מדבריהן דאמר ר' יהושע מימי לא ברכתי לפני כהן, ולא הינחתי לברך ישראל לפני.