אור ברסלב

מגיד משנה על משנה תורה, הלכות שכנים· רבנו וידאל די טולוזא

פרק יג

פרק יב

הלכה א

הנותן מתנה וכו'. מפורש שם:

היה כתוב בשטר מתנה זו אחריות וכו'. ג"ז שם:

הלכה ב

אמר הלוקח כן הוא וכו'. זה מבואר בהלכות:

ויראה לי שצריך לטעון וכו'. טעם הרב ז"ל שאל"כ היו יכולין להערים ולמכור ויטעון דמים הרבה וא"ת שאין אדם חשוד על השבועה ומתוך כך נאמינהו א"כ אם היה טוען שהיא מתנה אע"פ שיש בה אחריות נאמינהו בשבועה אלא מאי אית לך למימר חזקה שאין אדם מקבל אחריות על המתנה הכא נמי חזקה אין אדם קונה שוה מנה במאתים, זה נראה:

הלכה ג

היה כתוב בשטר מתנה וכו'. מפורש בהל' הדין והטעם. וכ' הרשב"א ז"ל ואם קיבל עליו אחריות סתם ולא פירש לו סך ישבע הלה בכמה לקחה ויטול ואם זה עומד בטענתו ואומר לא כי אלא מתנה היא סלוקי ודאי [לא] מסלקינן ליה ונ"ל ששמין כמה שוה ונותן עכ"ל:

הלכה ד

החליף חצר בחצר וכו'. מכאן שדעתו ז"ל כדעת מי שאמר שאפילו בבתים יש דין בן המצר וכ"כ בעיטור ונקטינן בכל מילי אית בהו דינא דבר מצרא לבר ממטלטלי ומקומות ביהכ"נ כקרקע דמו דהא אית להו חזקה וכל דאית להו חזקה אית להו משום דינא דבר מצרא עכ"ל ודין החליפים שכתב המחבר פשוט הוא שהרי אין בן המצר יכול לתת לו אותה חצר שהמוכר רוצה ובחצר שייכא קפידא: בבהמה או במטלטלין וכו':

הלכה ה

מכר לו קרקע מעט באמצע שדהו וכו'. מבואר שם ובגמרא ובהלכות:

הלכה ו

המוכר על תנאי בין שהתנה מוכר וכו'. זה נראה פשוט:

הלכה ז

הלוקח שבנה והשביח וכו'. זה נמשך אחר מ"ש שלוקח הרי הוא כשליח בן המצר והודו לו האחרונים ז"ל. ולשון הגמרא מוכיח שאמרו א"ל לתקוני שדרתיך ולא לעוותי והוא לשון נזכר להם בשליח:

וכן אם לוה הלוקח וכו'. גם זה נמשך אחר מה שאמר שדינו כשליח:

זהו העיקר בכל אלו הדינין וכו'. כבר כתבתי זה:

לפיכך אם השביח וכו': בד"א שמחשבין וכו'. פירוש אע"פ שהוא כשליח זהו דוקא כשסלקו או בא לסלקו אבל קודם לכן ה"ז כלוקח עד אותו זמן ואין מחשבין לו פירות שאכל זהו דעתו ז"ל:

הלכה ח

אחד שלקח שדה א' מב' וכו':

הלכה ט

בן המצר וכו':

הלכה י

שליח שמכר וכו'. לא מצאתי אלו ג' הדינין מהיכן יצאו לרב ז"ל:

הלכה יא

בעל חוב של מוכר וכו'. דעת הרב ז"ל שאחריות בן המצר על הלוקח וזהו כוונת הרב ז"ל כגון שראובן ושמעון מצרנין ומכר ראובן שדהו ליהודה אם יבא בעל חוב של ראובן ויטול השדה משמעון שסלק את יהודה הרי שמעון חוזר על יהודה ויהודה על ראובן ונראה טעמו של דבר שאע"פ שלוקח הוא כשליח בן המצר ודאי אם לא רצה בן המצר לקנות אין הלוקח כופהו לקנות ולפיכך אם תשאר בידו ויטרפוה ממנו הרי הוא חוזר אצל ראובן ואם אין לו לשלם מפסיד וכיון שכן אף כשסלקו בן המצר אם יטרפוה ממנו הוא בעל אחריות שהרי הוא כחוזר ומוכרה זה נ"ל לדעת הרב ז"ל. ובהשגות א"א לזה לא ידעתי טעמו ואולי מפני שפשע שקנה מאיש שיש עליו שט"ח ע"כ. ואין דברים הללו ברורים ומ"מ הרמב"ן ז"ל והרשב"א ז"ל חלקו על המחבר ואמרו שאין אחריות בן המצר כלל על הלוקח אלא על המוכר:

הלכה יב

כל בעל חוב שטרף וכו'. זה נראה פשוט:

הלכה יג

קטן שהיה וכו'. גם זה פשוט:

הלכה יד

בעל שהיתה אשתו וכו'. זה נראה פשוט ולא מצאתי דינים אלו בגמרא אבל הם פשוטים בעצמן:

עמדה האשה מדעתה וסלקה את וכו'. כבר כתבתי בכיוצא בזה פ"ל מהל' מכירה:

תוכן העניינים

מגיד משנה על משנה תורה, הלכות שכנים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה