מגיד משנה על משנה תורה, הלכות שכנים· רבנו וידאל די טולוזא
פרק ב · הלכה טז
וכמה גובה הכותל וכו'. נתבאר בסוגיא (דף ה') ובמשנה דכותל חצר שנפל:
וכן בגינה כופהו וכו'. דעת המחבר שאין היזק ראייה בגינה ולפיכך די בעשרה טפחים כדי שיתפס כגנב ולשמירה בעלמא ומה שאמרו אסור לאדם שיעמוד על שדה חבירו בשעה שעומדת בקמתה אינו אלא מדת חסידות ולא נכריח לגדור ארבע אמות בשביל כך ודברי טעם הן אלא שהסוגיא של תחלת הפרק קשה עליו וכבר שאלו ממנו חכמי לוניל למה לא כתב ארבע אמות מדין היזק ראיה והשיב להם בחייו, ודעת הרמב"ן ז"ל שארבע אמות גודרין וכ"כ בהשגות:
אבל בבקעה וכו'. נתבאר במשנה ובגמרא ושם נתבאר שאפילו בגינה במקום שנהגו שלא לגדור אין מחייבין אותו לגדור ואין בין גינה לבקעה אלא בסתם וכ"כ אבן מיגש ז"ל:
רצה להבדיל בקעתו וכו'. במשנה ופי' מבחוץ לצד חבירו.
ומ"ש כמו אמה בסיד. כר"י שפירש כן חזית האמור במשנה:
לפיכך אם נפל הכותל המקום והאבנים וכו'. שם.
ואם עשו מדעת שניהם וכו'. במשנה שם:
לפיכך אם נפל הכותל וכו'. גם זה במשנה שם פירוש והוא הדין בכותל חצר שנפל שהמקום והאבנים של שניהם וכן מבואר במשנה שם ואיתמר עלה בגמרא פשיטא ואמרינן לא צריכא דנפל לרשותא דחד מינייהו א"נ דפנינהו חד לרשותיה מהו דתימא ליהוי אידך המוציא מחבירו עליו הראיה קמ"ל ופירשו אפילו אין האבנים יוצאות מתחת ידי זה ואין אנו רואין אותן ברשותו וחבירו תובעו במחצית האבנים והלה טוען לא כי הכותל היה כולו שלי אינו נאמן ואע"פ שהיה יכול להכחיש ולומר אינן בידי וכגון שיש זמן רב מן הנפילה שאפילו שותפין מקפידין זה על זה בזמן מרובה ה"ז מגו במקום עדים דאנן סהדי דבחצר הכותל של שניהם וכן בבקעה כשעשו שניהם חזית ומיגו במקום עדים לא אמרינן ושיטה אחרת יש בהלכות כתבה המחבר בסמוך: