מגיד משנה על משנה תורה, הלכות שכירות· רבנו וידאל די טולוזא
פרק יב · הלכה י
היה עושה וכו'. משנה שם:
והעושה בגפן זו אינו אוכל בגפן אחרת. בעיא דלא איפשיטא שם והלכתא אינו אוכל וכן כתוב בהלכות:
ולא יאכל ענבים ודבר אחר. ברייתא שם:
ולא יאכל בפת ולא במלח. ברייתא שם (דף פ"ט ע"ב):
ואם קצץ וכו' עד בין בכל דבר שירצה. בהשגות א"א דוקא אחת אחת סופת במלח עראי וכו'. והנראה אלי שרבינו לא הכניס עצמו בכאן בדין המעשר אלא בדינו עם בעל הבית ובודאי דבשתים חייב לעשר וכבר כתב רבינו זה בארוכה פרק חמישי מהלכות מעשרות ומכל מקום בדינו עם בעל הבית אוכל כמה שירצה ומעשר וכ"כ הרמב"ן קצץ א' א' אוכל ב' ב' לא יאכל פירוש דלא יאכל משום מעשר ולא יאכל עד שיעשר קאמר אבל מעשר הוא משלו אם ירצה ע"כ וביאור לשון רבינו שכתב ואם קצץ עם בעל הבית על שיעור מה שיאכל תמצאנו פ"ה מהלכות מעשרות:
אסור לפועל למוץ ענבים וכו'. ברייתא שם (דף פ"ז ע"ב):
ולא יהיו בניו וכו'. פירוש לא מיבעיא הוא דאיכא בטול מלאכה אלא אפילו אשתו ובניו לא יעשו. ובהשגות א"א בעיא דלא איפשיטא ע"כ וכן הוא מבואר בהלכות ומפני שלא נפשטה כתב הרב בפשיטות לא יהבהבו דעל פועל להביא ראייה וכ"כ כל המפרשים ז"ל: