אור ברסלב

מגיד משנה על משנה תורה, הלכות שכירות· רבנו וידאל די טולוזא

פרק יא · הלכה ו

הלכה ה

כל שכיר ששכרו בעדים ותבעו וכו'. משנה פרק המקבל (בבא מציעא דף קי"א) ובשבועות פרק כל הנשבעין (שבועות דף מ"ה). ומ״ש בנקיטת חפץ כן הסכימו כל המפרשים ז״ל ופשוט הוא שזו היא שבועת המשנה כעין של תורה:

אפילו היה השכיר קטן השכיר נשבע ונוטל. בהשגות א"א אין הדעת מסכמת על זה וכו'. ונראין דברי רבינו שהרי בגמרא אמרו דלפי התקנה בלא שבועה היה לו לשכיר ליטול וזה לשון הגמרא וליתב ליה בלא שבועה ותירצו כדי להפיס דעתו של בעל הבית וכיון שלא נתקנה השבועה אלא להפיס דעת בעל הבית כשהשכיר קטן לא הפסיד דינו אע"פ שאינו בר עונשין ואין בשבועתו לשוא עונש מ"מ משביעין אותו לאיים עליו:

שכרו שלא בעדים וכו'. מימרא מפורשת בגמרא (דף מ"ה) ופירש"י ז"ל ששכרו בעדים הוא שיש עדים שאמר לו עשה עמי מלאכה היום בשכר ועשה עמו ע"כ. פירוש שאם אין לו עדים על המלאכה אין עדי השכירות כלום כי שמא אע"פ ששכרו לא עשה עמו מלאכה כך כתבו ז"ל:

וישבע בעה"ב היסת וכו'. פשוט הוא שיש בזה שבועת היסת ככל הטענות של כופר בכל:

היה לו עד אחד ששכרו אינו מועיל כלום. דין זה לא נתבאר בגמרא בבירור ומ"מ נכון הוא דאם איתא דעד אחד סגי לא היו אומרים בגמרא שכרו בעדים. ועוד שזה מן הדין אפילו כששכרו בעדים לא היה לו לשכיר ליטול בשבועה אלא מן התקנה ובעד אחד לא מצינו שהתקינו: גם הרב רבינו מאיר ז"ל כתב כן דבעד אחד אין השכיר נשבע ונוטל אלא שאמר שחזרה שבועת בעה"ב מהיסת לשבועה חמורה כעין של תורה ונתן טעם לדבר דכיון שהטעם הוא כששכרו שלא בעדים מדין מיגו שיכול לומר לא שכרתיך כשיש עד אחד שאם היה אומר לא שכרתיך היה נשבע מדין תורה כשאומר שכרתיך ונתתי לך שכרך נשבע מתקנת חכמים כעין של תורה. ולדברי רבינו שכתב שאין עד אחד כלום י"ל דכיון שאין שם עדים גמורים חזר הדין לדין תורה ואין שם תקנה בשכיר יום יותר משאר תובעים:

וכן אם תבעו אחר זמנו אע"פ וכו'. משנה בהמקבל:

הביא ראייה שתבעו כל זמנו וכו'. משנה וגמרא שם כלשונם:

כיצד היה עושה עמו וכו'. זה פירוש למה שנאמר בגמרא:

וכן אם הביא עדים וכו'. גם זה ביאור לשון הגמרא ונראה שמן הירושלמי הוציא זה:

תוכן העניינים

מגיד משנה על משנה תורה, הלכות שכירות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה