מגיד משנה על משנה תורה, הלכות שכירות· רבנו וידאל די טולוזא
פרק י · הלכה ד
נתן לאומנין לתקן וקלקלו חייבים לשלם וכו'. משנה וגמרא (דף צ"ח צ"ט) פרק הגוזל עצים:
או שנתן לו עצים לעשות וכו'. הא דלא כרב אסי דגמרא אלא כרבא כדאיתא בהלכות:
נתן צמר לצבע והקדיחתו יורה וכו'. פירוש הקדיחתו שרפתו שהרתיחו יותר מדאי לשון רש"י ז"ל. והדין משנה וגמרא שם (דף ק.) ופסק כר' יהודה ומבואר בהלכות:
אמר בעל הכלי איני רוצה וכו' אין שומעין לו. בהשגות א"א אין לזה טעם ע"כ. ואיני יודע למה כתב כן שהרי טעם נכון הוא שאחר שהדין הוא לחשב אי זהו מועט אם ההוצאה אם השבח ויתן המועט אם רצה צבע הזה אין בעל הצמר יכול לעכב ודאי. וכמדומה לי שכוונת הר"א ז"ל היתה לומר שדבר שאינו צריך לכתבו הוא. אחר כן מצאתי לרש"י ז"ל שפירש שביד בעל הבית לתת לו הצמר. ופירוש בדמיו וצ"ע. ופירוש הוצאה פירש"י ז"ל דמי עצים וסמנין ושכר טרחו כשאר שכיר יום ולא מה שפסק לו בקבלנות דהוי טפי עכ"ל פרק הבית והעלייה. ויש בזה לתוספות שיטות הרבה מכח הירושלמי:
וכן אם אמר האומן וכו'. זה פשוט: