מגיד משנה על משנה תורה, הלכות שכירות· רבנו וידאל די טולוזא
פרק י · הלכה ב
כל האומר לחבירו וכו'. מפורש בגמרא שם (דף פ"א) שכל אחד שמירה בבעלים ופטור אפילו פשע בדבר כמו שמבואר פ"א:
אמר לו שמור לי היום ואשמור לך למחר וכו'. ברייתא שם תנו רבנן שמור לי ואשמור לך השאילני והשאילך שמור לי והשאילך השאילני ואשמור לך כולן נעשו שומרי שכר זה לזה ואמאי שמירה בבעלים היא אר"פ דאמר לו שמור לי היום ואני אשמור לך למחר. ומדברי רבינו נראה שהוא מפרש הקושיא על כל הברייתא ולפיכך כתב השאילני היום ואשאילך למחר דוקא למחר אבל אמר לו ואשאילך עתה הרי זו שמירה בבעלים. אבל רש"י ז"ל פירש ואמאי שמירה בבעלים אשמור לי ואשמור לך קאי ששניהם זה במלאכתו של זה אבל השאילני כליך והשאילך כלי או שמור לי ואשאילך או השאילני ואשמור לך אין כאן בעלים של חפץ במלאכתו של שומר עכ"ל. ופירוש טעם השאילני ואשאילך שאינן אלא כשומרי שכר לפי שזה משאיל לזה תחת שאלתו וזה שכרו: