מגיד משנה על משנה תורה, הלכות שכירות· רבנו וידאל די טולוזא
פרק ט · הלכה ח
השוכר את הפועל להביא שליחות וכו'. תוספתא והיא בהלכות פרק השוכר ופירוש פשוט הוא שאינו דומה להלכו חמרין ולא מצאו תבואה הנזכר למעלה לפי ששם לא היה שכרן לאותו מהלך בלבד אלא ליום אחד ונתבטלו כל היום אבל זה כבר עשה מלאכתו משלם לפיכך נוטל שכרו משלם ומ"מ אם היה דבר כבד מה שיש לו להביא מנכה לו שאינו דומה בא טעון לבא ריקן אא"כ הוא מאותם אנשים שדרכן לטרוח כמבואר. ובהשגות א"א כן הוא לשון התוספתא וכו'. ותוספתא זו לא הובאה בגמרא כלל אבל הוא מדמה אותה לזו דהלכו חמרין שהזכרתי ששם סיימו כן וכבר בארתי הענין בארוכה:
שכרו להביא כרוב ודורמסקנין וכו'. ג״ז באותה תוספתא והובאה פרק הגוזל בתרא (בבא קמא דף קי"ז) ושם ביארו הטעם בגמרא מפני שעשה שליח שליחותו כמו שכתבתי למעלה: