מגיד משנה על משנה תורה, הלכות שכירות· רבנו וידאל די טולוזא
פרק ט · הלכה ד
השוכר את הפועלים והטעו את וכו'. פירוש שחזרו בהם משנה וברייתא שם (דף ע"ו ע"ב):
בד"א בשלא הלכו וכו'. מפורש בגמ' ובהלכות. ויש בזה חילוקים ודינין כתבום הרמב"ן והרשב"א ז"ל אזכירם בקוצר. דוקא הלכו הם עצמם שאז נתקיים ביניהם השכירות ששכירות פועלים נגמר בהתחלת מעשה הלך שם שליח אין להם אלא תרעומות. וכשאמרו אין להם אלא תרעומות כשלא הלכו דוקא בשלא היו יכולין להשכיר עצמם אמש כששכרם בעל הבית זה אבל אם היו נשכרים אמש ועכשיו אין נשכרין כלל הרי זה כדבר האבד להם ונותן להם שכרן כפועל בטל וכן אם נשכרים בפחות משלם הפחת. ואם הלכו אע"פ שלא היו מוצאין להשכיר עצמן אמש נותן להם שכרן כפועל בטל והוא שעכשיו אינן נשכרין כלל אבל אם היו נשכרין כשכירותו אין להן עליו אלא תרעומת שהרי הוא אומר להם צאו והשכירו עצמכם וכן אם נשכרין בפחות משלם להם הפחת ונפטר בכך וכל אלו הדינין בשלא ביקר בעל הבית מלאכתו מבערב שהוא בפשיעתו. אבל אם לא היתה פשיעת בעל הבית בדבר כלל הרי זה אונס ונפטר כמ"ש רבינו וכל זה מוכרח בראיות ברורות:
בד"א שלא התחילו במלאכה וכו'. בברייתא וארישא קאי. פירוש כשאמרו שפועלים שחזרו בהם אין לבעל הבית עליהם אלא תרעומות כשלא התחילו אבל התחילו יש דין ביניהם:
אפילו בחצי היום חוזר וכו'. מימרא מפורש שם (דף ע"ו ע"א):
וכיצד דין הפועל שחזר בו וכו'. מפורש בגמרא ובהלכות ששכיר יום שחזר בו שמין לו מה שעשה:
ואם קבלן הוא וכו'. פי' שאינו שכיר זמן ידוע אלא למלאכה ידועה שמין לו מה שעתיד לעשות וכו' כר' דוסא וכרבא דפסק הכין ומבואר בהלכות:
כיצד קיבל ממנו קמה לקצור וכו'. מפורש בברייתא:
או יגמרו את מלאכתן. פירוש ויטלו שתי סלעים וכן לשון הברייתא או יגמרו מלאכתו ויטלו שתי סלעים ופריך בגמרא פשיטא ומתרץ שדין חדש בא להשמיענו כגון שהוזלה מלאכה וחזר בו בעל הבית ובאו פועלים ופייסוהו בסתם והשלימו המלאכה וקמשמע לן שאינו יכול לומר בעה"ב לא נתפייסתי אלא על דעת שתפחתו מן הערך אלא נותן להם שכרם:
ואם היה הנשאר וכו'. גם זה מוכרח שם:
במה דברים אמורים שאינו אבד וכו'. מפורש שם במשנה ובברייתא:
אא"כ נאנס. דין האונס מפורש שם. ואם לא נאנס וחזר בו שוכר עליהן או מטען. כתב הרשב"א ז"ל מסתברא לי דוקא כשהיה מוצא פועלים אחרים לשכור כששכר אלו ועכשיו אינו מוצא ונמצא אלו מפסידין עליו אבל אם לא היה מוצא אחרים פטורין דמה הפסידו עליו עכ"ל:
כיצד שוכר עליהן וכו'. בברייתא:
ואפי' נתן להם השתים מוציא מהן התוספת. זה פשוט דברייתא בין בנותן יותר בין בפוסק היא וק"ו משוכר עליהן:
כיצד שוכר עליהן וכו'. ג"ז שם:
ועד כמה עד כדי שכרן של ראשונים. לשון הגמרא שם (דף ע"ו ע"ב) ופירש"י אם עשו אצלו קצת המלאכה ולא קבלו כלום שוכר עליהם וכל מה שהוא חייב להם יוסיף לאחרים ויגמרו עכ"ל:
ואם היה להם וכו'. לשון הגמרא שם (דף ע"ח) בשבאת חבילה לידו. ופירש"י כלי אומנותם. ויש מי שכתב דבכה"ג שכלי אומנותם בידו אפילו בדבר שאינו אבד שוכר עליהם עד כדי שכר המלאכה אע"פ שנתייקרה בינתיים ולא יותר וזה דעת הרשב"א ז"ל וכן נראה דעת הרמב"ן ז"ל:
שוכר עליהם להשלים המלאכה וכו'. לשון הברייתא עד ארבעים וחמשים זוז. ורבינו פירש שהכוונה לפועל אחד ביום אחד ודרך גוזמא אחזו ונכון הוא:
בד"א בזמן שאין להם פועלים וכו'. בברייתא שם. ופירש הרשב"א ז"ל שאם יש שם פועלים שאינו יכול להטעותן אלא אם קצץ להם נותן כפי מה שקצץ: