מגיד משנה על משנה תורה, הלכות שכירות· רבנו וידאל די טולוזא
פרק ח · הלכה ז
החוכר שדה מחבירו בעשרה כור חטים וכו'. משנה (דף ק"ז ע"ב) ופירוש אע"פ שקבלה ממנו בחכירות והוא דבר ידוע אם מוציא השדה מעט או הרבה אע"פ כן לא נסתלק מפירות קרקעו ומאותן פירות הוא נותן לו הדבר הקצוב:
חכר ממנו כרם בעשרה סלי ענבים והקריסו וכו'. מבואר בגמרא:
אבל אם חכרו בעשרה כדי יין וכו'. פסק כרב אשי דהוא בתרא:
חכרה ממנו במאה עמרים של אספסתא. פי' אספסתא שחת ונקצרת לשלשים יום. והדין הזה מעשה בגמרא ואין גירסת ספרינו כפי גירסתו לפי הנמצא בספריו. ומכל מקום הדין אמת שכל ששינה אינה כלקתה ואינו נותן מתוכה: