אור ברסלב

מגיד משנה על משנה תורה, הלכות שכירות· רבנו וידאל די טולוזא

פרק ח · הלכה ה

הלכה ד

השוכר או המקבל שדה מחבירו ואכלה חגב וכו'. משנה שם (דף ק"ה ע"ב) וכתב רש"י ז"ל והא ליתא אלא בחכירות דאי בקבלנות מאי מנכה איכא מה שימצאו יחלוקו ע"כ. ופשוט הוא ומוכרח מההיא דרב פפא שהבאתי לעיל. ותימה איך כתב רבינו המקבל ואולי מפני שלשון המשנה היא כך המקבל אחז לשון המשנה ופירושו מקבל בשכירות או בחכירות ומ"מ היה לו לבאר:

אם אירע דבר זה לרוב שדות העיר. בגמרא כגון דאשתדוף רובא דבאגא ופירש"י ז"ל רוב הבקעה שזו בתוכה עכ"ל. וגירסת רבינו רובא דבאגי והוא כולל כל בקעות העיר וכן מצאתי בקצת נוסחי ההלכות:

ואם לא פשטה וכו' אע"פ שנשתדפו כל השדות של בעל הקרקע. מבואר במשנה ובגמרא:

נשתדפו כל השדות וכו'. מבואר בגמרא הדין והטעם שם:

התנה עליו בעל הקרקע וכו'. מבואר שם בגמרא (דף ק"ו):

או שלא זרעה כלל. מימרא דרב חסדא שם:

או שזרעה ולא צמחה. מימרא דר"ל (דף ק"ו ע"ב):

ועד מתי חייב להטפל וכו' כל זמן שראוי לזריעה באותו מקום. פירוש בגמרא יש שיעורין חלוקין והכוונה כדברי רבינו ולפי מה שהוא מקום. ובגמרא קודם מימרא דר"ל הביאו ברייתות תנא חדא פעם ראשונה ושנייה זורעה שלישית אינו זורעה ותניא אידך שלישית זורעה רביעית אינו זורעה לא קשיא הא רבי דאמר בתרי זימני הויא חזקה הא רשב"ג דאמר בתלת זימני הויא חזקה. אמר ר"ל לא שנו אלא שזרעה וצמחה ואכלה חגב אבל זרעה ולא צמחה וכו' כל ימי זרעה זרע עד אימת וכו' ופירש"י ז"ל בשזרעה ואכלה חגב כעין משנתנו ואע"פ שזרעה ואכלה חגב והוא מכת מדינה אינו מנכה לו אלא בשזרעה שתים לרבי ושלש לרשב"ג וקאמר לפי שאין בני מדינה עושין כן בשלהן. וקאמר ר"ל לא שאנו דבשתים או שלש סגי אע"פ שעדיין נמשך זמן הזריעה אלא באכילת חגב אבל לא צמחה כלל אפילו כמה פעמים זורע עד שיכלה כל זמן הזריעה זו היא שיטתו ולזה הסכים הרשב"א ז"ל. וכתב עוד ואם זרעה כל זמן זריעותיה ולא צמחה אם מכת מדינה היא מנכה לו ואפילו לא הספיק לזורעה אלא שתי פעמים לרשב"ג או אחת לרבי שאע"פ שלא הוחזקה זו מנכה לו מן חכירו שהרי זרעה כל צרכו ולא פשע בה בכלום ע"כ. וברייתות אלו אינן בהלכות ובשיטתו הלך רבינו שלא פסקן וצ"ע:

תוכן העניינים

מגיד משנה על משנה תורה, הלכות שכירות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה