אור ברסלב

מגיד משנה על משנה תורה, הלכות שכירות· רבנו וידאל די טולוזא

פרק א · הלכה ד

הלכה ג

כל שומר שפשע בתחלתו וכו'. מעשה פרק המפקיד (בבא מציעא דף ל"ט) ובהלכות כמו שיתבאר פרק רביעי מהלכות שאלה ופקדון:

ואין השואל רשאי וכו'. מימרא פרק כל הגט (גיטין דף כ"ט) ובאלו מציאות:

אפילו שאל ספר תורה וכו'. שם באלו מציאות (דף כ"ח ע"ב):

וכן אין השוכר וכו'. בברייתא הנזכרת:

עבר השומר ומסר וכו'. מבואר בהלכות בהמפקיד דביש שם עדים שנאנסה פטור. וכתבו ז"ל דהוא הדין אם השומר הראשון יכול לישבע שנאנס אם ראה הוא שפטור אע"פ שאין שם עדים שהרי אין כאן טעם לומר זה אינו נאמן ואתה היית נאמן שהרי הראשון נשבע על כך ופשוט הוא:

ואם אין שם עדים וכו'. פסק הלכה בפרק המפקיד (בבא מציעא דף ל"ז):

אפילו היה הראשון שומר חנם ומסר וכו'. שם מפורש:

לפיכך אם היה דרך הבעלים וכו'. מפורש שם בעובדה דהנהו גינאי ובהלכות. וכתבו ז"ל שאפילו הלך לו השני ולא נשבע או שאין לו כלום להשתלם ממנו פטור הראשון:

והוא שלא ימעט שמירתו כיצד ימעט וכו'. דעת רבינו בזה נראה נכון דעד כאן לא אמרינן שכל זמן שדרך המפקיד למסור לשני שפטור הראשון אלא מפני גילוי הדעת שכבר גילה דעתו שהוא מאמינו לשני לפיכך אין לו טענה על הראשון וזהו כשהשמירות שוות אבל כשגרע הראשון השמירה ודאי המפקיד כבר גילה דעתו שהוא חפץ עתה בשמירה מעולה וזה הראשון פחתה ואין לך פשיעה גדולה מזו:

ומ"ש אע"פ ששאל או שכר בבעלים וכו'. נראה לי טעמו לפי שאף ע"פ שהשואל בבעלים ופשע פטור כמו שנתבאר דוקא כשמתה הבהמה או נאבדה בפשיעתו ברשותו אבל כשמסרה לשני הראשון מתחייב באותה שעה שמתה הבהמה ברשות השני ואין שאלה בבעלים פוטרת אלא לשומר ששאל הבעלים אבל לא לשומר שני שלא שאל הבעלים והראשון מתחייב על רשות השני. זה נראה וצ"ע:

תוכן העניינים

מגיד משנה על משנה תורה, הלכות שכירות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה