מגיד משנה על משנה תורה, הלכות שחיטה· רבנו וידאל די טולוזא
פרק ז · הלכה ב
התחיל בשחיטה וכו'. גרסינן בפ' השוחט (חולין דף ל"ב:) ארשב״ל שחט את הקנה ואח״כ ניקבה הריאה כשרה אמר רבא לא אמר רשב״ל אלא בריאה הואיל וחיי ריאה תלויין בקנה אבל בבני מעים לא מתקיף לה ר' זירא מאחר שנולדו בה סימני טרפות התרת מה לי בריאה מה לי בבני מעים והדר ביה ר״ז דבעי ר״ז ניקבו בני מעים בין סימן לסימן וכו'. ודע שנחלקו הפוסקים בפסק הלכה זאת יש מי שפסק כרבי ויש פוסקין איפכא ואמרי דאם נשחט הקנה ואח״כ ניקבה הריאה כשרה וה״ה אם אתרע דנשחט הושט בתחלה ואח״כ ניקבו בני מעים דכשרה וטעם מחלוקתם תלוי בדקדוקי השמועה שכתבתי וגם כפי חילוף הגרסאות כי לגרסת רש״י והנמשכים אחריו דגרסי והדר ביה ר״ז ממאי מדבעי ר״ז וכו' ופירש״י והדר ביה ר״ז מהאי טעמא ואודי דטעמא משום דכמנחא בדיקולא דמיא בריאה אבל בבני מעים מטרפא שהושט עדיין הוא קיים ומנלן דהדר ביה מדבעי ר״ז ניקבו בני מעים בין סימן וכו'. ודאמרינן בסוף המסקנא ודילמא לעולם לא הדר ביה ור״ז לדברי רבא קאמר וליה לא ס״ל הכי פירושא דילמא לעולם לא הדר ביה מההיא אתקפתא דאתקיף מאחר שנולדו בה סימני טריפה התרת ולעולם ס״ל לר״ז דבאכילה שריא והא דבעי ר״ז לדבריו דרבא דאמר לא ארשב״ל אלא בריאה אבל בבני מעים טריפה מיבעיא לר״ז אם טהורה מיהא מידי נבילה וליה לא ס״ל דלדידיה אפילו באכילה שרי נמצא כפי גרסא זו ופירושה דר״ז לא פליגא אריש לקיש כלל לענין אם שחט הקנה ואח״כ ניקבה הריאה אלא פליג על רבא שנתן חילוק אליביה דרשב״ל ובתר הכי דהדר מההיא אתקפתא ואודי דטעמא דמשום דכמנחא בדיקולא דמיא ס״ל דרשב״ל ודרבא ואע״ג דבתר הכי אמרינן דלעולם לא הדר ביה מההיא אתקפתא אלא ס״ל דאף באכילה שריא דאין טריפה לחצי חיות לא נקטינן דעתיה דר״ז בהאי חדא משום דבדרך דילמא אתמר ועוד דטעמיה דרשב״ל הוא אמיתי דחיי ריאה תלויין בקנה וכיון דשחיט ליה כמאן דמנחא בדיקולא דמיא וחיי בני מעים תלויים בושט וכיון דלא שחיט ליה אם ניקבו טריפה ודרשב״ל הלכה היא. אבל רבינו והרבה מהאחרונים גרסי והדר ביה ר״ז מדבעי וכו' שר״ז הדר ביה מבעייתו דכיון שהקשה כאן לרבא מאחר שנולדו בה סימני טריפה התרת מה לי בריאה מה לי בבני מעים אין מציאות לאותה בעיא דאותה בעיא לא איבעיא ליה אלא לטהרה מידי נבילה אבל באכילה אסורה והא דאמר רב אחא דילמא לעולם לא הדר ביה ור״ז לדבריו דרבא קאמר וליה לא ס״ל הכי פירושא דילמא ר״ז לא הדר מבעייתו והא דקאמר ליה לרבא מאחר שנולדו בה סימני טריפה התרת מה לי בריאה מה לי בבני מעים לדבריו דרבא קאמר לה וליה לא ס״ל. זו היא הצעה של שמועה זו לדעת רבינו אבל איכא למידק דכל עוד להאי פירושא אמרינן דר״ז הדר ביה מבעייתו א״כ נמצא דר״ז ודרשב״ל דקיימי בחדא מחתא דיש טריפה לחצי חיות ולמה לא פסקינן כוותייהו. וא״ת דבדרך דילמא אתמר ולא סמכינן עליה א״כ נשאר קיים דר״ז קמייתא דמתיר בשניהם דאין טריפה לחצי חיות בזה י״ל דבעיא דר״ז לא מתפרשא כרש״י דפירש ניקבו בני מעים בין סימן לסימן דהיינו לאחר שחיטת הקנה ניקבו המעים אלא בעיא דר״ז ה״פ כמו שפירשו התוס' דאיבעיא ליה היכא דנשחט הושט תחלה וניקבו בני מעים אח״כ אי מועיל שחיטת קנה של אחרי כן לטהרה מידי נבילה או לא אבל לענין אכילה פשיטא דטריפה וה״ה היכא דנשחט הקנה וניקבה הריאה אח״כ דלא יועיל להכשירה כלל לאכילה משום דלא ס״ל כמאן דמנחא בדיקולא דמיא והשתא הא דאמר ליה רב אחא לרבינא לעולם לא הדר ביה ור״ז לדברי רבא קאמר וליה לא ס״ל לא בריאה ולא בשאר בני מעים להכשירם באכילה דלית ליה דרשב״ל כלל אלא בתרווייהו אסורה ומטעם זה לא פסקו כרשב״ל משום דרשב״ל סתרי מיליה אהדדי ולא ידעינן הי מינייהו בתרייתא למסמך עלה דאיהו סבר לשנויי תרתי מתניתן דאקשינן בגמ' וקאמר שאם שחט במקום חתך נפסלה בשחיטה היא שלא במקום חתך כדבר אחר גרם ליפסל דמיא ואקשינן ומי אמר רשב״ל הכי והאמר רשב״ל שחט את הקנה וכו' פירוש היכי אמר שלא במקום חתך כדבר אחר גרם לה וכו' שר״ל שאם היה רוב הקנה פסוק ושחט שלא במקום חתך דהויא טריפה ולא נבילה והאמר רשב״ל שחט את הקנה ואח״כ ניקבה הריאה וכו' דמשמע דכמאן דמנחא בדיקולא דמיא הכא נמי כיון שנפסק רוב הקנה הויא ליה כמנחא בדיקולא ושוב אין לבהמה זו בשעת שחיטה אלא סימן אחד ובה אינה יוצאה מידי נבלה ומדסתרי הני תרי לישני דר״ל אהדדי ולא איתרצו בגמ' ולא ידעינן הי מינייהו בתרא לא סמכינן עלייהו כלל: