מגיד משנה על משנה תורה, הלכות שחיטה· רבנו וידאל די טולוזא
פרק א · הלכה יא
שחט חציו של זה וכו'. משום דאכשרינן בעוף ברובו הוה ס"ד דשני חצאין נפישי מרובו של אחד קמ"ל דרוב אחד בעוף בעינן דוקא. והכי איתא בברייתא (כ"ח:) תניא כוותיה דרב חסדא ב' חצאין בעוף פסול ואין צ"ל בבהמה. ואע"ג דבמתניתין תנן חצי אחד בעוף ואחד וחצי בבהמה שחיטתו פסולה דנראה דוקא חצי אחד בעוף אבל תרי חצאי לא. כבר תירצו התוס' ואמרו ה"ה חצי כל אחד ואגב רוב אחד נקט חצי אחד:
קנה שהיה וכו'. פשוט שם כלשון רבינו ת"ש הרי שהיה חצי קנה פגום והוסיף עליו כל שהוא וגמרו לרוב שחיטתו כשירה. ומה שהאריך רבינו בלשונו בין שהתחיל, דבריו בנויים על ההיא דגרסינן בפ"ק (י"ט:) שחט במקום נקב מהו א"ל שחיטתו כשרה שחט ופגע בנקב מהו א"ל שחיטתו פסולה אזל ר' אבא אמרה קמיה דר' אלעזר אזל ר' אלעזר אמרה קמיה דר' יוחנן א"ל מאי שנא א"ל שחט במקום נקב נעשה כמי ששחט עכו"ם וגמר ישראל שחט ופגע בנקב נעשה כמי ששחט ישראל וגמר עכו"ם קארי עליה עכו"ם עכו"ם ופירש"י כל דבריך אתה תולה בעכו"ם ולא דמי בשלמא התם מדהוה ליה לישראל למשחט כולה ולא שחט כי נפקא חיותא בידא דעכו"ם קא נפקא אלא הכא מכדי משחט שחיט מה לי במקום נקב מה לי פגע בנקב: