מגיד משנה על משנה תורה, הלכות שבת· רבנו וידאל די טולוזא
פרק כד · הלכה ד
מותר לאדם וכו'. שם (דף ק"נ) ר"י בן קרחה אומר אומר אדם לחבירו הנראה שתעמוד עמי לערב א"ר יוחנן הלכה כריב"ק מ"ט ודבר דבר דבור אסור הרהור מותר. ופירש"י אע"פ ששניהם יודעים שע"מ לשכרו לפעולתו כיון דלא מפרש בהדיא שפיר דמי ע"כ דבריו. וז"ש רבינו אבל לא יאמר לו היה נכון לי לערב וכן נראה מן הגמרא:
ואסור לרוץ וכו'. פ' אלו קשרים (שבת דף קי"ג:) מעשות דרכיך שלא יהא הלוכך של שבת כהלוכך של חול מאי היא דלא ליפסע פסיעה גסה ופ״ק דברכות (דף ו':) א״ר זירא מריש כי הוה חזינא להו לרבנן דקא רהטי דשבתא לפרקא אמינא קא מחללי שבתא כיון דשמענא להא דריב״ל דאמר לעולם ירוץ אדם לדבר מצוה ואפי' בשבת אנא נמי רהיטנא ע״כ:
ויורד אדם לבור שיח וכו'. ברייתא בהמוצא תפילין (עירובין ק') כלשונה:
ואסור להרבות בשיחה וכו'. באלו קשרים (שבת קי"ג:) שלא יהא דבורך של שבת כדבורך של חול. ופירש"י ז"ל כגון מקח וממכר וחשבונות והקשו עליו דהני ממצוא חפצך נפקא. אבל בירושלמי מפורש שאפילו שיחה בטלה להרבות אסור ששם אמרו א"ר חייא בר בא רשב"י כד הוה חמי לאימיה משתעיא סגין הוה א"ל אימא שבתא היא וזה דעת הרמב"ן והרשב"א ז"ל וכדברי רבינו: