מגיד משנה על משנה תורה, הלכות שבת· רבנו וידאל די טולוזא
פרק יז · הלכה ט
מבוי שאין ברחבו וכו'. כבר בארתי שם (י"ב) וכמה א"ר אחילאי ואי תימא רב יחיאל עד ד'. פי' ובפחות מכן אינו צריך כלום. ואחר כן אמרו ואיבעית אימא דרב אחילאי גופא תנאי היא ולזה לא פסקה רבינו אלא בפחות מג' ומדין לבוד. אבל הרשב"א ז"ל פסק וכך כתב ויש מגדולי המורים שהורו שכל שאינו רחב ד' או שאין בפתחו ד' אין צריך כלום ולזה הדעת נוטה עכ"ל:
מבוי שהכשירו בקורה וכו'. כבר בארתי בראש הפ' שדעת רבינו ז״ל הוא שדין תורה הוא שכל שיש בו שלש מחיצות הוא ככרמלית ואפי' מוכשר בקורה ובמוכשר בלחי דינו כדין רה״י גמורה דבר תורה ויצא לו ממה שאמרו (שם י"ב:) הכשירו בלחי הזורק לתוכו חייב. הכשירו בקורה הזורק לתוכו פטור. לחי משום מחיצה קורה משום היכר. ומפרש רבינו בג' מחיצות ולחי ואינו גורס בסוגיא (שם י"א:) דילמא קא סברי ב״ש ארבע מחיצות דאורייתא וכו' מיחייב אלא אסור. וכך היא גרסת ר״ח ז״ל. ויש לרבינו פירוש לפי שטתו בגרסא זו והסוגיא שבפרק כל גגות (עירובין צ"ד) דקאמר בחצר שנפרצה ברוח רביעית דאמרו ליה רבנן לר״א מי לא מודית היכא דטלטל מתוכה לרשות הרבים דפטור מפני שהיא ככרמלית ע״כ. ופשטו של לשון זה מורה כדברי רבינו ובאמת שיש לו לידחק בפירוש הסוגיא שבפ״ק ובעלי התוס' והרשב״א ז״ל סבורים דכל שיש לו ג' מחיצות רה״י גמורה דבר תורה ונדחקו בפי' סוגיא זו דכל גגות. ויש מחלקים בין פתוח לרה״ר לפתוח לכרמלית. והר״א ז״ל בהיות פשוט אצלו דג' מחיצות כרה״י גמורה דבר תורה. כתב בהשגות א״א הא מילתא קשיא לי טובא וכו' להטעינו בקורה עכ״ל. ומדבריו נראה שלא דקדק בדברי רבינו שהוא סבור שדבר תורה הוא ככרמלית. ועוד אני תמה לפי דעתו בדברי רבינו למה לא השיגו פי״ד: