מגיד משנה על משנה תורה, הלכות שבת· רבנו וידאל די טולוזא
פרק יב · הלכה יז
לפיכך מותר לאדם לעקור חפץ מרה״ר וכו'. משנה ריש פרק המוצא תפילין (עירובין דף צ"ה:) ר' יהודה אומר נותן אדם חבית לחבירו וחבירו לחבירו חוץ לתחום אמרו לו לא תהלך זו יותר מרגלי בעליה. והקשו בגמ' (דף צ"ז:) וכי לית ליה לר״י הא דתנן הבהמה והכלים כרגלי הבעלים. פי' שאפי' בי״ט אין מוליכין הבהמה והכלים חוץ לתחום בעליהם. ומסקנא דשמעתא רב אשי אמר הכא בחבית דהפקר ומים דהפקר עסקינן ומאן אמרו ליה ר' יוחנן בן נורי דאמר חפצי הפקר קונין שביתה ומאי לא תהלך זו יותר מרגלי בעלים לא יהלכו אלו יותר מכלים שיש להם בעלים ע״כ. ובהלכות לא הביאו סוגיא זו גם רבינו לא הזכיר כי אם המשנה כפשוטה. והכוונה להם בזה הוא שענין התחומין מתבאר במקומו ופשוט הוא דלא עדיף שבת להיתר מיו״ט ואם ביו״ט הכלי שיש להם בעלים לא ילך חוץ לתחום כל שכן בשבת וידוע שאין הלכה כריב״נ. וכן דעת הראב״ד והר״ז ז״ל. אבל הרמב״ן ז״ל כתב שאין הלכה כרבי יהודה משום דאוושא מלתא ואפילו במוצא תפילין אסור כה״ג כל שכן בדבר הרשות ע״כ דבריו: