מגיד משנה על משנה תורה, הלכות שבת· רבנו וידאל די טולוזא
פרק טז · הלכה ז
מקום שהוקף שלא לשם דירה וכו'. (שם כ"ה ע"ב) קרפף בית שלש וקירו בו בית סאה רבה אמר אויר קירויו מתירו ר' זירא אמר אין אויר קירויו מתירו לימא בפלוגתא דרב ושמואל דאתמר אכסדרא בבקעה רב אמר מטלטלין בכולה אמרי' פי תקרה יורד וסותם ושמואל אמר אין מטלטלין אלא בד' לא אמרי' פי תקרה יורד וסותם ואמרו אי דעביד כאכסדרה הכי נמי פי' דכ"ע כרב הכא במאי עסקינן דעביד כי ארזלא. ונ"ל פירושו לדעת רבינו אי דעביד כאכסדרה שיש לה ג' מחיצות כמבואר פי"ז כ"ע מודו דפי תקרה יורד וסותם הב"ע דעביד כי ארזלא כמלונה שעושין שומרי גנות ופרדסין שנועצין ד' קונדסין ופתוח מכל צדדיו דבכי הא אפילו רב מודה דבכרמלית דהיינו בקעה אין קירוי זה מתיר אבל בקרפף שדינו כרה"י דבר תורה נחלקו אם קירוי זה מתיר ופסק רבינו כדברי המיקל ולפיכך סתם רבינו. אבל הרשב"א ז"ל כתב דדוקא כשקירה ע"ג שתי מחיצות דבוקות זו לזו הא לאו הכי לא אמרינן פי תקרה יורד וסותם, ודברי רבינו נראין לי עיקר:
נפרץ במלואו לחצר וכו'. (שם כ"ה:) קרפף שנפרץ במלואו ונפרצה חצר כנגדו חצר מותרת וקרפף אסור זו היא גרסת רבינו. וכשכתב נפרץ במלואו בקרפף של יותר מבית סאתים הוא ולא בזה שדבר עתה שהוא מבית שלש ויש בו קירוי מבית סאה. ועיקר המימרא להודיענו שהחצר מותרת כשהיתה ואינה חשובה כנפרצת במלואה למקום האסור לה. והטעם לפי שזה דינו כרה"י גמור דבר תורה והחצר עומדת בפני עצמה. ובאמת שאין הסוגיא ששם נוחה לפי זה. לפיכך כתב הרשב"א ז"ל קרפף בית סאתים שלא הוקף לדירה ונפרץ במלואו לחצר אם יש באויר רוחב המחיצה שנפרצה כדי ליתר הקרפף על בית סאתים חזר הקרפף ליאסר בטלטול אלא בד"א אע"פ שהקרפף והחצר לאדם אחד שאויר מקום המחיצה מצטרף עם הקרפף ומייתרו בד"א בשנפרץ הקרפף במלואו וכותליו נכנסין בתוך חלל החצר או שהיו כותלי החצר שבצד זה ושבצד זה יתירים על רוחב הקרפף ד' אמות ואם לאו אין זה נפרץ במלואו שכל שנראה מבחוץ אע"פ ששוה מבפנים נדון משום לחי: