מגיד משנה על משנה תורה, הלכות שבת· רבנו וידאל די טולוזא
פרק ח · הלכה טז
והמרקד כגרוגרת חייב וכו'. כבר הזכרתי זה:
הלש כגרוגרת חייב וכו'. כבר הזכרתי שכל אלו הן כגרוגרת ואמרו פרק המוציא (שבת דף פ':) מאי שנא דכל שיעורי שבת בכגרוגרת:
והמגבל את העפר הרי זה וכו'. מבואר פ"ק (שם דף י"ח) בברייתא וסוגיא שלדברי הכל חייב בגיבול עפר. והשיעור למד רבינו משיעור ההוצאה שהמוציא טיט כשיעור הזה חייב כמבואר פרק י"ח:
ואין גיבול באפר וכו'. מהסוגיא שבפרק מי שהחשיך (שבת קנ"ה:) נראה בביאור שאין חיוב גיבול דבר תורה במורסן שכך אמרו שם אמר אביי אמריתה קמי דמר מתני' דנותנין מים למורסן אבל לא גובלין מני ואמר לי ר' יוסי ברבי יהודה היא דתניא אחד נותן את הקמח ואחד נותן לתוכו מים האחרון חייב דברי רבי ר' יוסי בר' יהודה אומר אינו חייב עד שיגבל דילמא ע״כ לא קאמר ר' יוסי התם אלא בקמח דבר גיבול הוא אבל במורסן דלאו בר גיבול הוא אפילו ר' יוסי מודה פירוש דזהו גיבולו בנתינת מים ואסור. תניא בהדיא אין נותנין מים למורסן דברי רבי ור' יוסי בר' יהודה אומר נותנין ואידחי סברא דמ״ד דבמורסן דלאו בר גיבול הוא אפילו ר' יוסי מודה דנתינת מים אסור ואדרבה מותר. והטעם משום דאינו בר גיבול ולכך אפי' יגבול לא יהא בו חיוב אלא אסור מדבריהם ומתוך כך הותר נתינת מים ואם היה גיבולו דבר תורה היה אסור נתינת מים מדבריהם. והסברא הראשונה היתה דעת אביי בפרקא קמא ושם לא העלו בדחייתא. ולפי זה מה שנזכר בברייתא (דף י"ח) פ״ק גבי אפר אינו חייב עד שיגבול ר״ל הדבר הראוי לגיבול אבל באפר לדברי רבי יוסי בר' יהודה אינו חייב בשום צד והלכה כמותו ויעיד על זה מה שאמרו ביו״ט פרק המביא וקיטמא שרי ופירושו בהלכה שהאפר אינו בר גיבול ולפיכך מותר לגבלו ביום טוב, ע״כ. ובהשגות א״א כמדומה אני וכו' ובנתינת מים לבדה חייב, ע״כ. וכדעתו דעת האחרונים ז״ל:
והנותן זרע שומשמין וכו'. בזבחים פרק דם חטאת (זבחים דף צ"ד:) גבי שריית בגד במים בשבת אלא זרע פשתן מ״ט פירוש מ״ט חייב השורה זרע פשתן במים ושקלו וטרו בהא ואסיקו משום דקא עביד לישה כמבואר שם: