מגיד משנה על משנה תורה, הלכות שאלה ופיקדון· רבנו וידאל די טולוזא
פרק ח · הלכה ג
כל הקונה הכפל וכו'. זה נתבאר בגמ' במעשה דכיפי. ובהשגות א"א דוקא שבא השבח אחר ששלם או שאמר הריני משלם ע"כ. ולי נראה דכל שבא השבח אחר גניבה הוא של שומר לפי שמאותה שעה נקנה לו הפקדון וכלשון אחרון דרבא וגנב עצמו אם נאבד מאליו הדבר שגנב אינו משלם אלא כשעת הגנבה כמו שנתבאר פ"א מהל' גניבה ולדברי הר"א ז"ל קשה לי אימתי קנה השומר פקדון זה אם נאמר בשעת תשלומיו ולא קודם לכן בגמ' לא מצינו מי שמאחר קנייתו אלא עד סמוך לגנבה ואם נאמר דכל ששלם נתגלה הדבר שסמוך לגניבה קנה הפקדון א"כ כשנתייקר בינתים לשומר נתייקר וזה מוכרח אא"כ נאמר דלענין יוקרא לא קנה אלא משעת תשלומין ואילך ומה שאמרו בגמרא סמוך לגניבה הוא לגבי כפל וזה דוחק ודעת רבינו אפשר שהוא אפילו במה שנתייקרו בין פקדון לגניבה וכלישנא קמא דרבא כמו שכתבתי למעלה ודוקא אם היה יכול ליפטר באמת אבל בחייב על דרך האמת ודאי כששלם בשעת גניבה שלם שהרי מן הדין הוא חייב וב"ד היו מכריחין אותו בהודאת האמת:
בד"א בשלא וכו'. מפורש בגמ' שם (דף ל"ה) בההיא עובדא דכיפי:
ואם כלים וכו'. מפורש שם ומ"מ קצת מהמפרשים ז"ל פי' אותו מעשה שהכיפי היה ברשות הנפקד אלא שלא היה יודע בהם נפקד והגבו למפקיד קרקע מפני פשיעת הנפקד ואח"כ נמצאו ועל הצד הזה אמרו שיחזור הקרקע לנפקד לפי ששומא בטעות היתה שנתגלה הדבר שלא נאבדו אבל אם נאבדו הרי שומא זו כשאר השומות שבעולם וכבר נתבאר דין חזרתם בפכ"ב מהלכות מלוה ולוה ודעת הרמב"ן ז"ל שאפילו נאבד הפקדון או נגנב ואח"כ נמצא והוא חוזר בעינו לבעליו אף הקרקע חוזר לבעלים בכל ענין וזה דעת רבינו: