מגיד משנה על משנה תורה, הלכות עירובין· רבנו וידאל די טולוזא
פרק ה · הלכה טו
מבוי שלא נשתתפו בו אם עירבו וכו'. מימרא פר"א דמילה (שבת ק"ל) ולפי שהושג רבינו מפירושה ומפסק הדין אאריך בה. שנינו שם אמר רב מבוי שלא נשתתפו בו עירבו חצרות עם בתים אין מטלטלין בו אלא בד' אמות לא עירבו חצרות עם בתים מותר לטלטל בכולו א"ל רב חנינא חוזאה לרבה מאי שנא כי עירבו חצרות עם בתים דנתקו חצרות ונעשו בתים ורב לטעמיה דאמר אין המבוי ניתר בלחי וקורה עד שיהיו בתים וחצרות פתוחין לתוכו והכא בתים איכא חצרות ליכא כי לא עירבו נמי לחזינהו להני בתים כמאן דסתימי וחצר איכא בית ליכא ותירצו אפשר דמבטלי ליה לרשותא דכולהו לגבי חד והקשו סוף סוף בית איכא בתים ליכא ונשאו ונתנו בזה ומסקנא אלא אמר רב אשי מי גרם לחצרות שיאסרו בתים ואינן בתמיהא לדעת רבינו וזה פירוש מימרא זו דרב אשי א"א לומר בתים כמאן דסתימו דמו משום שהבתים הן הגורמין לחצרות לאסור כלומר שבהיות הבתים חלוקים ותשמיש החצר משותף וטפל לבתים נאסרו להוציא מן הבתים להם בשלא עירבו הילכך אין לומר שאינן אע"פ שג"כ אסור להכניס מן החצר לבתים מ"מ עיקר הגורם הבתים הוא שהרי החצר טפלה להן והן אינן טפלין לו אבל כשעירבו דין הוא שהחצרות לא יהיו נחשבות. ויעלה מזה הפירוש שתהיה מימרא דרב הלכה פסוקה בלא מחלוקת. אבל רש"י ז"ל ושאר המפרשים פירשו דטעם חדש אמר רב אשי דרב אזיל לטעמיה דס"ל (עירובין ע"ד) דלא אמרינן גג חצר ומבוי וקרפף רשות אחת הן אלא בשלא עירבו חצרות עם בתים ולא קי"ל הכי אלא אפילו עירבו רשות אחת הן כמבואר פ"ג ולזה דחו הא דרב מהלכה. וכתוב זה בהשגות עד שאמרו ומי שאינו מפרש כן תועה מדרך השכל. ואני אין הכרעתי מכרעת אבל רואה אני לשון הגמרא רחוק לפירושם כמו לפירושו וכל האחרונים כדעת הר"א ז"ל: