מגיד משנה על משנה תורה, הלכות עירובין· רבנו וידאל די טולוזא
פרק ד · הלכה כג
שלש חצרות הפתוחות זו לזו וכו'. משנה פרק מי שהוציאוהו (עירובין דף מ"ה:) אר״ש למה הדבר דומה לשלש חצרות שפתוחות זו לזו ופתוחות לרה״ר עירבו שתיהן עם האמצעית היא מותרת עמהן והן מותרות עמה ושתים החיצונות אסורות זו עם זו אמר רב הלכה כר״ש ע״כ בהלכות אבל בגמרא (דף מ"ח:) נשאו ונתנו בזה וגירסת רש״י ז״ל כך היא ואמאי כיון דעירבו חיצונות בהדי אמצעית הוו להו חדא לישתרו ותירץ רב יהודה כגון שנתנה אמצעית עירובה בזו ובזו ורב ששת תירץ תירוץ אחר והעלה הרשב״א ז״ל מן הסוגיא ההיא שאם נתנו העירוב באמצעית בבית אחד ובכלי אחד או בשני כלים בבית אחד וכגון שהיה הכלי האחד מלא והותיר שאינו נקרא חולק את עירובו כנזכר פ' ראשון הרי שלשתן מותרות זו עם זו ואולי לזה כתב רבינו עד שיעשו שלשתן עירוב אחד:
היה בכל אחד מהן וכו'. סוף הדר (עירובין דף ע"ה:) מחלוקת תנאים ופסק כשמואל. ודע שזה הדין הוא בשלש חצרות זו לפנים מזו והחיצונה בלבד הוא שפתוחה לרה״ר ורגלו הפנימית דרך עליה והדין שהוזכר בסמוך הוא בשכולן פתוחות לרה״ר וזהו שיש שם שתים חיצונות וכאן אין כי אם אחת חיצונה וזהו מוכרח מן הגמרא ומובן מלשון רבינו אלא שהיה לו לבאר יותר:
היו שנים בפנימיות וכו'. ג"ז כשמואל דאמר גבי שלשה חצרות לעולם מותרות עד שיהו שנים בפנימית ואחד בחיצונה:
זה הכלל וכו'. כבר נתבאר למעלה שהלכה הזו נזכרת בגמרא שם (דף ע"ה):