מגיד משנה על משנה תורה, הלכות נחלות· רבנו וידאל די טולוזא
פרק י · הלכה ו
צוה המורישן וכו'. זהו שאמרו (כתובות דף ע') הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין בשאין להם אפוטרופוס אלמא שאין ב"ד מעמידין להם אפוטרופוס בכל גוונא. ועוד נתבאר פ' מציאת האשה בכתובות כן שאם הניח הנכסים ביד קטנה עושה היא מהן רצונה ואע"פ שאין משם ראיה גמורה מ"מ כן הדבר מתבאר בסוגיות דמצוה לקיים דברי המת והרשות בידו להניח נכסיו ביד קטנים וקל וחומר הוא ממה שאמרו בברייתא בגיטין פרק הנזקין שהרשות בידו למנות אפוטרופוסים נשים או קטנים או עבדים. וכל שכן שיכול להניחן ביד בניו הקטנים:
וכן אם מנה המוריש אפוטרופוס וכו'. ברייתא פרק הנזקין (גיטין דף נ"ב) הזכרתיה בסמוך:
אבל אין ב״ד וכו'. בברייתא הנזכרת. ודין עם הארץ בפסחים פ' אלו עוברין (פסחים דף מ"ט:) ומשמע התם בהלכות שלא אמרו אלא בעם הארץ שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ זהו דעת רבינו ויש חולקין ואע״ג דאיתיה בדרך ארץ ובמצות אין בור ירא חטא ומורה התירא לנפשיה דאגר טירחיה קא שקיל וזה דעת רש״י ז״ל:
אלא בודקין וכו'. זה מבואר בהרבה מקומות ואמרו פ' שני דייני גזלות (דף ק"ט:) אמר אביי האי מאן דמוקי אפוטרופא ליתמי לוקי כי האי דידע להפוכי בזכותא דיתמי והחלוק שחלק רבינו בקרוב בין קרקעות למטלטלין מבואר בהלכות פ' המפקיד והטעם שלא אמרו אין מורידין קרוב לנכסי קטן שהוא אפי' בשלא נשבה וכמו שכתבתי פ"ח אלא בקרקעות. אבל במטלטלין ולא נשבה מורידין בין קרוב בין רחוק: