אור ברסלב

מגיד משנה על משנה תורה, הלכות נחלות· רבנו וידאל די טולוזא

פרק ה · הלכה ד

הלכה ג

יבמה שלא שהתה וכו'. ביבמות פרק החולץ (יבמות דף ל"ז:) ספק ויבם שבאו לחלוק בנכסי מיתנא וכו' הוה ליה ממון המוטל בספק וחולקין:

וכן דין זה הספק עם בני וכו'. שם ספק ובני יבם שבאו לחלוק בנכסי מיתנא ספק אומר אנא בר מיתנא אנא ונכסי דידי נינהו ובני יבם אמרי ליה את אחונא את ומנתא הוא דאית לך בהדין סובר רבנן למימר מתניתא היא דתנן הוא אינו יורש אותן פירוש וכל אחד משני האבות שזה ספק ממי הוא בן בניו הודאין יורשין אותו אבל לא הספק כלל והכא אפכא התם אמרו ליה אייתי ראיה ושקול הכא אמר להו אייתו ראיה ושקולו אמר להו רב משרשיא מי דמי התם אינהו ודאי ואיהו ספק פירוש שהאחרים יודעין מכח מי באין לירש בודאי הכא אידי ואידי ספקא נינהו פירוש שאפי' הספק אינו טוען טענת ודאי ואינו יודע מכח מי הוא בא לירש ע"כ שם ורבינו ז"ל כתב חולקין בשוה הספק מחצה ובני הודאין מחצה דימה הרב דין זה לדין ספק ויבם הנזכר בסמוך ובחצי שהיה לו ליבם ליטול אין הספק הזה נוטל כלום ואלו הודאין במקום אביהם הן עומדין ואע"פ שהן טוענין לזה שהוא אחיהם כיון שהוא טוען דבר מיתנא הוא ומשום ספקא פלגינן ליה בנכסים אין לו בחצי האחר כלום זהו דעתו ז"ל אבל ר"ש ז"ל כתב ונראה בעיני דההוא מנתא דקא מודו ליה שקיל ואידך הוי ממון המוטל בספק וחולקין הוא נוטל החצי ובין כולם החצי עכ"ל. למד זה מדין ספק ובני יבם בנכסי סבא שכל אחד נוטל מה שמודים לו והשאר חולקין וכן נראה וכן כתב הרשב"א ז"ל:

מת היבם אחר שחלק וכו'. שם מחלוקת רבי אבא ורבי ירמיה ופסקו בהלכות בשם הגאונים כרבי אבא דאמר קם דינא וכמו שכתב רבינו והרשב"א ז"ל נסתפק אם דין זה דוקא אחר שחלק היבם עם הספק אבל קודם לכן יכול לומר להם ספק זה אם אחיכם אני תנו לי חלקי בנכסי יבם ואם לאו הניחו לי כל נכסי המת או נימא כיון שדין הספק והיבם לחלוק בנכסי המת אע"פ שלא חלקו הוא כמי שחלקו וכתב שבתוס' הכריעו דדוקא אחר שחלקו:

תוכן העניינים

מגיד משנה על משנה תורה, הלכות נחלות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה