מגיד משנה על משנה תורה, הלכות נחלות· רבנו וידאל די טולוזא
פרק א · הלכה ח
האשה אינה יורשת את בעלה וכו'. משנה פ' יש נוחלין (בבא בתרא דף ק"ח) ופירוש אינה יורשת מצד אישות אבל מצד קורבה כגון שהיתה בת אחיו והיתה ראויה לירש אף בלא אישות ודאי לא גרע כחה בשביל שהיא אשתו וכן כתבו ז״ל ופשוט הוא ומתבאר בדברי רבינו פ״ט:
והבעל יורש את כל נכסי אשתו וכו'. מ״ש רבינו שירושת הבעל מד״ס הוא מחלוקת בגמרא ומפורש פרק הכותב בכתובות (דף פ"ג:) דרב סבר ירושת הבעל דרבנן ופסק רבינו כן לפי שאפשר שהוא סבור שמה שאמרו בהרבה מקומות גבי ירושת הבעל נחלה הבאה לו לאדם ממקום אחר אדם מתנה עליה שלא יירשנה שהוא מפני שירושת הבעל מדברי סופרים וכן פירשו מקצת המפרשים ז״ל ומ״מ פירוש אחר יש שהוא מפני שבאה לו על ידי מעשיו ואינה כירושת משפחה ולזה הפירוש הסכים רבינו עצמו לפי הנראה פכ״ג מהלכות אישות ואם כן לא תהיה לנו ראיה מכאן אם היא מן התורה או מדבריהם ודעת הר״א ז״ל בהשגות שהיא מן התורה וכ״כ שם אמר אברהם איני מודה וכו'. ובאמת דבסוף מי שמת (בבא בתרא דף קנ"ט:) משמע דהסבת נחלת האם לבן ילפינן שאינה בקבר מהסבת האשה לבעל אלמא שהיא מן התורה וזה דעת הרשב״א ז״ל והביא ראיות לזה:
אע"פ שהיא אסורה וכו'. מפורש בתוספתא ביבמות שכל שקדושין תופסין לו בה יורשה ויש לזה סמך בגמרא בהרבה מקומות וכבר נתבארו דינין אלו בארוכה פכ"ב מהלכות אישות: