מגיד משנה על משנה תורה, הלכות מלווה ולווה· רבנו וידאל די טולוזא
פרק כו · הלכה ג
מלוה שבא לתבוע את הלוה ולא מצא לו נכסים ידועים וכו'. זה מבואר בגמ' לא מיפטר לוה מיניה דמלוה עד שישא ויתן ביד ומשמו של רבינו תם ז"ל אמרו בתוספות שאפילו נשא ונתן ביד אם אין נכסים לערב חוזר המלוה אצל הלוה וגובה ממנו מדרבי נתן וכן כתב הרמב"ן ז"ל וכתב הרשב"א ז"ל כל שבא מלוה להפרע מן הקבלן אי אפשר לו ליפרע ממנו אלא ממה שיהיה אפשר ליפרע מן הלוה כלומר שאילו אין ללוה אלא זיבורית אע"פ שיש לקבלן עידית ובינונית וזיבורית אינו נפרע מן הקבלן אלא מן הזיבורית וכן אם רצה לוה לפרעו אי אפשר לו לתבוע מן הקבלן תחלה וכדמוכח בריש פרק הניזקין עכ"ל:
היה הלוה במדינה אחרת וכו' או שמת והניח בנים קטנים וכו'. כבר כתבתי פרק כ"ה לשון הרשב"א ז"ל שכתב בדין לוה שהוא במדינה אחרת והוא מסכים לדעת רבינו ז"ל ודין מת הלוה והניח בנים קטנים נחלקו בו המפרשים ז"ל שהרמב"ן ז"ל אמר שאפילו מהקבלן אין נפרעין עד שיגדלו היתומים והרשב"א ז"ל מסכים לדברי רבינו שאפילו מן הערב נפרעין וכ"ש מן הקבלן וזה דעת הראשונים זכרונם לברכה ועיקר: