מגיד משנה על משנה תורה, הלכות מלווה ולווה· רבנו וידאל די טולוזא
פרק כה · הלכה י
שנים שערבו לאחד וכו'. יש לדין זה ראיה ממה שאמרו פרק בית כור (בבא בתרא דף ק"ז) שלשה אחין שחלקו ובא ב״ח ונטל חלקו של אחד מהם ואף על גב דקי״ל נכסוהי דבר איניש אינון ערבין ביה אלמא המלוה על ידי שני ערבים נפרע מאיזה מהן שירצה ויש שדחקו והעמידו זו בשאין לשאר האחין בינונית א״נ שהיה חלקו של זה אפותיקי מפורש ובתוספתא בבא בתרא פרק אחרון תניא המלוה את חבירו ע״י שני ערבים לא יפרע מאחד מהן ואם אמר ע״מ שאפרע מאחד מהם שארצה הרי זה נפרע ממי שירצה ופירוש לא יפרע מאחד מהם תחלה אלא כשהוא בא לגבות מהן כשאין נכסים ללוה נפרע מזה מחצה ומזה מחצה אין לו גובה מן השני וזהו כדין שנים שלוו מן האחד וזה דעת הרמב״ן ז״ל אבל הרשב״א ז״ל הסכים לדברי רבינו וחלק בין שני ערבים לשנים שלוו לפי שכיון שהמלוה אחד הערבות אינו חל לחצאין או יתחייב כל אחד בכל או לא יתחייב כלל דמי חלקו להן שהרי הן לא נתחייבו מחמת שום דבר שלקחו ממנו שנאמר לכל אחד נתן חציו או הפקיד חציו אלא ללוה הלוה הכל והערבין לבטחון כעין משכון ואין השיעבוד חל לחצאין עכ״ל. ובהשגות א״א זה אינו מחוור אלא לפי המנהג ולמדין מן העכו״ם לישראל ע״כ. ואין לדברים אלו עיקר ועוד מקום שאין שם מנהג מה יהא דינו: