מגיד משנה על משנה תורה, הלכות מלווה ולווה· רבנו וידאל די טולוזא
פרק כג · הלכה יב
מי שבלה וכו'. משנה וברייתא שם ולשון המשנה (דף קס"ח) מי שנמחק שטר חובו מעמיד עליו עדים ובא לפני ב"ד והן עושין לו קיומו ובברייתא איזהו קיומו איש פלוני בן איש פלוני הוציא שטר מחוק ביום פלוני ופלוני ופלוני עדיו ואם כתוב בו הוזקקנו לעדותן של עדים ונמצאת עדותן מכוונת גובה ואינו צריך להביא ראיה ואם לאו צריך להביא ראיה ופירושה כך מי שנמחק קרוב לימחק אבל עדיין רישומו ניכר ומתירא שמא ימחק לגמרי ולפיכך מעמיד עליו עדים שיראוהו פן ימחק בטרם הראותו אותו לב"ד ואחר כך בא לפני ב"ד עם העדים שראוהו עתה או עם השטר לב"ד אם עדיין ניכר רשומו והן עושין לו קיומו שמזכירין הדברים שהיו בשטר עם הזכרת עדיו ובכל זה אין אנו צריכין לעדי השטר כלל ולפיכך אם כתבו הב"ד שעדי השטר באו לפניהם וחקרום ונמצאת עדותן מכוונת גובה ואינו צריך להביא ראיה כלל והרי השטר זה אליו כשטר הראשון אם היה מקויים ואם לאו צריך להביא ראיה שהרי זה כשטר הראשון שלא היה מקויים ויכול הלוה לטעון לא היו דברים מעולם בטענת מזוייף זהו פי' שמועות אלו לדעת רוב המפרשים ז"ל וכן מוכיח התוספתא והן הן דברי רבינו ורבו ז"ל ולראב"ד ז"ל שטה אחרת שפירש שלא נמחקו עדי השטר ויכולין להתקיים ופירוש הוזקקנו לעדותן של עדים אותן שראו השטר בעוד שהיה רשומו ניכר ואם לאו צריך להביא ראיה שחוששין לב"ד טועין שקיימו השטר בלא חקירת העדים ומתוך כך כתוב בהשגות א"א איני יודע מהו העדים הראשונים וכו' וכבר השיגו על הפירוש הזה דודאי לב"ד טועין אין לחוש ועוד שהוא צריך לפרש שנמחק השטר ולא נמחקו העדים וזה דוחק ובתוספתא נראה כפירוש שאר המפרשים ועיקר: