מגיד משנה על משנה תורה, הלכות מלווה ולווה· רבנו וידאל די טולוזא
פרק כג · הלכה ה
כותבין שטר ללוה אע״פ שאין מלוה עמו וכו'. משנה כלשונה פרק גט פשוט (בבא בתרא דף קס"ז) ויש שהקשו סיפא דאין כותבין למלוה עד שיהיה לוה עמו למה לי פשיטא ותירצו דמשום רישא נשנית ולי נראה שכך פירושה שאם בא מלוה לעדים ויאמר להם אני מלוה לפלוני מנה כתבו השטר ויהיה בידכם ואם יבא לוה היום ויאמר לכם כי כן הוא האמת תקנו ממנו ותתנוהו לי ואם אין תקרעוהו אעפ״כ אין כותבין לפי שבשעת כתיבה הוא שקר ויש לחוש אולי מערים הוא כנ״ל:
בד"א בשטר שיש בו קנין וכו'. אוקימתא דרב אסי פ"ק דמציעא (דף י"ג) דמתניתין בשטרי אקנייתא דוקא ופסקוה בהלכות וכל המפרשים ז"ל. ולוה שבא לב"ד בשט"ח שבידו לכפות את המלוה להלוותו עד זמן שקבע לו דבר ברור הוא שיכול מלוה לטעון שלא מדעתי נכתב ואם יביא הלוה ראיה שמדעתו נכתב או השטר ביד המלוה יש לדון שכיון שנשתעבדו לו נכסי לוה בחליפין מעכשיו אף הוא חייב ליתן דמים כלומר שחייב להלוותו עד זמן שקבע לו ויקנה נכסיו לשיעבודן וזה דעת הרא"ם ז"ל ודעת צילתא היא ע"כ דברי הרמב"ן ז"ל בתשובה אבל הרשב"א ז"ל חולק בזה דבשט"ח לעולם יכול מלוה לחזור בו והביא ראיה לזה מפרק האיש מקדש שאמרו שם במלוה ברשות בעלים לחזרה קא מיפלגי דמשמע מהתם דכל שלא נתנם לכ"ע יכול לחזור בו: