מגיד משנה על משנה תורה, הלכות מלווה ולווה· רבנו וידאל די טולוזא
פרק כב · הלכה ו
כיצד כותבין האדרכתא אם לנכסים בנ״ח וכו'. באמת האדרכתא הוא על בני חורין והטירפא על משועבדין וכ״כ הראב״ד ז״ל וכן מוכיח בהרבה מקומות בגמרא דאמרי' בכתובות פרק מי שהיה נשוי (כתובות דף צ"א ע"ב) טירפא במאי כתבינן והיא באמת על הלקוחות ובמעשה דר' ירמיה אריכא חזינן כתב לה אדרכתא אניכסי והיא באמת על בני חורין דוק ותשכח נמצא אדרכתא קודמת לטירפא עכ״ל. וזה דעת רבינו ז״ל ומכאן שהגירסא הנכונה בפרק גט פשוט (בבא בתרא דף קס"ט) כך היא כל אדרכתא דלא כתיב בה קרענוהו לשטרא דמלוה לאו אדרכתא היא וכל טירפא דלא כתיב בה קרענוה לאדרכתא לאו טירפא היא וכל שומא דלא כתיב בה קרענוה לטירפא לאו שומא היא וכן הוא הסדר האמיתי וכמו שיתבאר:
ואח"כ שמין לו שלשה וכו'. ענין השומא וההכרזה כך הם שמין את הקרקע כמה היא שוה ואח"כ מכריזין ובאין הלוקחין וקוצבין דמים לרצונם אם מצאו בה כשומת בית דין או יתר לוקחין הדמים ונותנין למלוה או מקבלה בכדי הנמצא ואם מצאו פחות מחליטין אותם למלוה בשומתן. ודעת רבינו ז"ל שההכרזה הנעשית על בני חורין אין לה זמן קצוב אלא כפי מה שיראו הדיינין שאם היתה שלשים יום בכל שומא למה אמרו שום היתומים שלשים יום אם לא שהזמן הזה הוא דוקא ביתומים. וכן הדין בטורף מן הלקוחות שאף הם שוים ליתומים שהבא ליפרע מהם לא יפרע אלא בשבועה וצריך לדקדק בדינם זה דעת רבינו ז"ל ונכון הוא:
ואם לא היו לו נכסים בני חורין וכו'. כבר נתבאר זה: