מגיד משנה על משנה תורה, הלכות מלווה ולווה· רבנו וידאל די טולוזא
פרק יט · הלכה ה
מכרן לשלשה וכו'. ברייתא שם. ויש מי שהקשה ניזקין היאך גובין מן הלקוחות והלא מלוה על פה הן ואינה טורפת מן הלקוחות כמבואר פרק י"א ותירצו שניזקין קול יש להן יותר ממלוה וטורפין אפילו ממשועבדים שהרי לא אמרו שאין מלוה על פה טורפת מהן אלא מפני שאין להם קול כמו שנזכר פי"א והביאו ראיה לזה. ואם היו כל הנכסים עידית או בינונית או זיבורית שהרי דין ניזקין ובעל חוב וכתובת אשה שוה בהן ומכרן לשלשה בני אדם כאחד ובאו לטרוף מהן יש לדקדק כיצד טורפין אם יכולין לטרוף הכל מן האחד או שליש מכל אחד ואחד בשקנה כל אחד שליש הנכסים או לפי חשבון אם קנה האחד חסר או יתר ונ"ל שגובין לפי חשבון והריני דן אותו כדין מקבלי מתנות שנתבאר פרק עשירי מהלכות זכייה ומתנה שמקבלי מתנות בבת אחת אם יצא עליהן שטר חוב גובה מכולן לפי חשבון ובברייתא הנזכרת סוף פרק יש נוחלין ואיתא פרק הניזקין ובדין הוא להשוותן שהרי משועבדים דמתנה כמשועבדים דמכר כמו שנתבאר כנ"ל. ועוד צ"ע לפי שדין המתנות הוא אפי' בשהאחד קבל עידית והאחד בינונית והאחד זיבורית והטעם מפני שהדעת נותן היה להשוותן לפי חשבון וכן מוכחת הסוגיא שבפרק הניזקין שאפילו באין המתנות שוות הדין כן משא"כ במכר כמו שנתבאר אחר כך מצאתי לרבינו האיי ז"ל שכתב בשער כ"ז מספרו שגובה מכולן לפי חשבון כמו שכתבתי:
מכרן בזא"ז כולן טורפין מן האחרון וכו'. באותה ברייתא שם וכתב הרשב"א ז"ל כתב רבינו יצחק ברבי אברהם ז"ל שאם באו כולם בבת אחת כל הקודם בשטרו גובה מן האחרון ופעמים שהניזקין גובין מן הזיבורית וכתובת אשה מן העידית כיצד הרי שהיו ניזקין קודמין וכתובת אשה מאוחרת ומכר עידית ושייר זיבורית ואח"כ מכר זיבורית ניזקין הקודמין גובין מן הזיבורית שבאחרונה וכתובה המאוחרת מן העידית עכ"ל וכ"כ ז"ל בתוספות: