מגיד משנה על משנה תורה, הלכות מלווה ולווה· רבנו וידאל די טולוזא
פרק יח · הלכה א
המלוה את חבירו וכו'. זה מבואר פ"ק דמציעא (דף י"ד) דרבנן דאמרי דאחריות טעות סופר הוא ואע"פ שלא נכתב כמי שנכתב דמי:
לא הספיק וכו'. פירוש דוקא בהלואה בשטר הוא שטורף מן המשועבדים אבל במלוה על פה לא כמו שנתבאר פרק אחד עשר.
ומ״ש לא הספיק. משנה פרק הניזקין (גיטין דף מ"ח ע"ב) אין נפרעין מנכסים משועבדים במקום שיש נכסים בני חורין וכו' מפני תיקון העולם:
בד״א בקרקעות וכו'. דעת רבינו ז״ל דאחריות אינו טעות סופר בדאקנה אלא בנכסים שהיו לו בעת ההלואה ומיהו דוקא אצל לקוחות אבל אצל הלוה אפילו לא כתב לו דאקנה אם קנה נכסים גובה ממנו וזהו שכתב רבינו ואינו טורפן ולא כתב ואינו גובה מהן וזהו שאמרו בגמרא במי שמת מיניה ואפילו מגלימא דעל כתפיה וזהו הדין שכתב רבינו שדאקנה אינו משועבד בסתם לגבי לקוחות כן דעת רבו ז״ל. והרב בעל העיטור כתב כן ואחריות דאקנה לאו טעות סופר הוא עכ״ל. וכן מוכחת הסוגיא שבפרק חזקת (בבא בתרא דף מ"ב ע"ב) דאמר וליחוש דילמא דאקני [אמר ליה] אלמא דבסתמא אינו משועבד מי שקנה. ודע שלפי שיטה זו שטרי חוב המאוחרין שהן כשרין אינו אלא בשכתוב בהן דאקנה כמו שאבאר בפרק כ״ג וכן נראית דעת הרמב״ן ז״ל פרק אי זהו נשך אבל הרשב״א ז״ל כתב דשיעבוד דאקנה אע״פ שלא נכתב כמי שנכתב דמי ואפילו אצל לקוחות ודחק עצמו בפירוש סוגיא דפרק חזקת ובפרק כ״ג אכתוב יותר מזה:
ואם התנה עליו שכל נכסים וכו'. מסקנא דגמרא פ' מי שמת (בבא בתרא דף קנ"ז:) ובהלכות: