מגיד משנה על משנה תורה, הלכות מלווה ולווה· רבנו וידאל די טולוזא
פרק יז · הלכה ו
יורש שבא לגבות מן היורש וכו'. מימרא פ' הכותב (כתובות דף פ"ח) הביאוה בהלכות פרק כל הנשבעין:
וכן מלוה שבא ליפרע מיורשי לוה וכו'. זה נראה מכח מימרא זו דאם איתא דאביהן היה לו לישבע אף הן היו נשבעין שבועת היורשין אלא ודאי כלל גדול הוא בדין כל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי ופשוט הוא:
אפילו האמינו בשטר כל זמן שאמר פרעתי וכו'. כבר כתבתי פרק ט"ו שלא נמצא בגמרא דין נאמנות ללוה אבל הגאונים ז"ל כתבוהו והוא פשוט דכל תנאי שבממון קיים. ודעת רבינו בדין זה ג"כ פשוט דלא הימניה אלא מטענת פרעון אבל לא מטענת אמנה וכיון שטוען שלא לוה פשיטא שלא פרע: