מגיד משנה על משנה תורה, הלכות מלווה ולווה· רבנו וידאל די טולוזא
פרק יד · הלכה יג
מי שהיה לו חוב וכו'. זה פשוט בכמה מקומות ואחד מהם בברייתא פרק גט פשוט (דף קמ"ח). וטעמא דלא מצי אמר ליה שטרך בידי מאי בעי:
והורו רבותי שאפילו היה וכו'. בהשגות אמר אברהם אין דין זה מחוור ומלובן [דבשבועה מיהא יטול עכ"ל ואני אומר מחוור ומלובן הוא] דאם איתא דאפילו באבד כל תוך זמנו לא חיישינן לפריעה מה טעם לא מהדרינן ליה כשנפל דאמרינן בהדיא פרקא קמא דמציעא דאפילו כתוב בו ביום לא מהדרינן ליה אלא ודאי כל דנפל איתרע ליה וכל שכן אבד דאיתרע ליה ורגלים לדבר. וכן פירש הרשב"א ז"ל שם פרק גט פשוט דכל שאין שטר בידו חוששין שמא פרע ואפילו תוך זמנו עכ"ל וכן עיקר:
וכן הורו רבותי שאפילו היה השטר יוצא וכו'. בהשגות אמר אברהם אף זה לא נהיר ולא בהיר ולא צהיר עד כאן. ואני תמה מה ראה על ככה הר"א לדחות דברי רבינו ורבותיו החוט המשולש ולא לכתוב טענה ומי יניח דבריהם ויעשה כדבריו ולא יתן טעם ואני אומר שהדין דין אמת וכולה סוגיא דפ"ק דמציעא והמשניות מוכיחות דאפילו תוך זמן אם נפל אין מחזירין אותו לא למלוה ולא ללוה וכן כתבו המפרשים ז"ל. ואפילו היה מודה אין מחזירין כמו שנתבאר פי"ח מהלכות גזילה ואבדה כ"ש כאן שהלוה טוען פרעתי שאין מלוה נאמן. והדבר אצלי בפשיטות עד שאני תמה למה תלה דין זה רבינו בהוראת רבותיו. ואין להתעקש ולומר דדין נפילה אינו בתוך זמן שראיות מוכיחות יש בגמרא שם דאפילו בתוך זמן היא וכן כתבו שם הרמב"ן והרשב"א ז"ל: