אור ברסלב

מגיד משנה על משנה תורה, הלכות מלווה ולווה· רבנו וידאל די טולוזא

פרק יא · הלכה ח

הלכה ז

מצוה על וכו'. מפורש בגמרא במי שהיה נשוי (דף צ"א) ושם במעשה דקטינא מוכח דאין כופין אותן וכ"כ הרבה מהמפרשים ז"ל.

ומ"ש מן המטלטלין שהניח. דעתו ז"ל כדעת קצת מהמפרשים ז"ל שכתבו דכי אמרינן מצוה על היתומים לפרוע חוב אביהם ה"מ ממטלטלי דאבוהון אבל אם לא שבק מטלטלי לא אמרינן מצוה לפרוע מדידהו וכדמוכחא בהדיא סוגיא דסוף מי שמת ולפ"ז עובדא דקטינא דמי שהיה נשוי הנהו זוזי דאבוהון אישתארו וכ"כ רבינו ז"ל ספי"ח אבל הרשב"א ז"ל כתב דממטלטלי דאבוהון מצוה וכופין אותן מנכסי דידהו מצוה ואין כופין אותן וכדברי רבינו כתבו רוב המפרשים ז"ל:

ואם תפס וכו'. בהכותב דתפיסה דמחיים מהניא ואפילו לר"ע:

טען שמחיים וכו'. מפורש שם בהכותב ודוקא בכל דבר שהוא יכול לטעון לקוח הוא בידי הא לאו הכי לא וכדמוכחא התם וכן נראה מלשון רבינו:

היו הדברים וכו'. מעשה שם ודבריו בפירושו כדברי ההלכות וזהו

שכתב וטען שהן משכון וכו'. ומ"ש מפני שאינו טוען לגופן אלא לראיה שבהן. ונראה מתוך דברים אלו דלקנות הראייה צריך להביא ראיה שקנה ואינו נאמן לומר שטר היה לי ואבד דאי לא יהא נאמן במגו ודברי הרב ז"ל בדין זה מעורבבין במ"ש כאן ובשנים ושלשה מקומות מן החבור ופי"ו אכתוב ביאור דבריו ז"ל:

תוכן העניינים

מגיד משנה על משנה תורה, הלכות מלווה ולווה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה