מגיד משנה על משנה תורה, הלכות מלווה ולווה· רבנו וידאל די טולוזא
פרק טז · הלכה א
החוב באחריות הלוה עד וכו'. זה פשוט בכמה מקומות:
אמר לו המלוה זרוק לי חובי והפטר וכו'. בגיטין פרק הזורק (גיטין דף ע"ח ע"ב) אמר ר״י לגיטין [ולקידושין] אמרו ולא לדבר אחר פי' לגיטין [ולקידושין] אמרו שאם זרק קרוב לה מקודשת ומגורשת ולא לדבר אחר איתיביה ולענין החוב אמר לו זרוק לי חובי וזרק לו חובו קרוב למלוה זכה לוה קרוב ללוה לוה חייב מחצה על מחצה שניהם יחלוקו ותירצו הכא במאי עסקינן דאמר לו זרוק לי חובי והפטר והקשו אי הכי מאי למימרא ותירצו דא״ל זרוק לי בתורת גיטין והקשו ואכתי מאי למימרא ותירצו מהו דתימא מצי אמר ליה משטה אני בך קמ״ל ע״כ בגמרא והקשה הרשב״א ז״ל לאוקימתא דזרוק לי חובי והפטר א״כ קרוב ללוה אמאי חייב ותירץ דכי קאמר ליה זרוק לי חובי בתוך רשותי קאמר וכל שקרוב ללוה לא בא לרשות המלוה והכי איתא בירושלמי ואפשר שדעת רבינו ז״ל וכוונתו בשכתב וזרקו לו ואבד וכו' ר״ל וזרקו לרשותו:
אמר לו וכו'. כבר נתבאר זה ופירש הרשב"א ז"ל דבלשון הזה ממש קאמר ליה והיינו חידוש דאי מפרשי שאמר לו זרוק לי חובי בתורת גיטין שיהא דינך כדין זורק גיטין פשיטא מאי קמ"ל וזה דעת רבינו ז"ל ודין הגיטין מבואר בהלכות גירושין וכתב הרמב"ן ז"ל בתשובה דבר ברור הוא שהזורק חוב לחבירו אפילו בתוך חצי אמה שלו דלא הוי פרעון מיהו היכא דא"ל מעיקרא הילך מעותיך והלה מסרב בו ואמר איני רוצה לקבל בזה אני אומר שאין צריך להניח בב"ד אלא זורקו בחיקו או בפניו והולך לו דקי"ל נתינה בעל כרחו הויא נתינה עכ"ל: