מגיד משנה על משנה תורה, הלכות מלווה ולווה· רבנו וידאל די טולוזא
פרק טו · הלכה ב
אע"פ שהספרים וכו'. דברים של דעת הן ובהשגות אמר אברהם אמת הוא שהנוסחאות מתחלפות בזה ואני קיימתי את שתיהן כו' וחוץ מכבודו אין השכל רוצה בקיומו באלו השמועות דעל כרחין פלוגתא דאמוראי ותנאי התם בשיש עדים על התנאי היא דאי בשאין עדים מי איכא דלית ליה מגו והא מגו דאורייתא הוא. וא"כ על כרחין רבא דפסק הלכתא דנאמן לומר הלכו להם לפי הנוסחא הישנה בשיש עדים על התנאי הוא דאי באין עדים הלכה מכלל דפליגי והא ודאי כ"ע מודו ועוד דעל כרחין דומיא דמלוה את חבירו בעדים דאמר ברישא אמר בסיפא שהתנאי הוא בפני עדים דומיא דהלואה בפני עדים ותו דאם איתא דכל שהתנאי בפני עדים לאותה נוסחא אינו נאמן היה להם לברר ואם אמר לו שלא בעדים אל תפרעני אלא בעדים ואמר פרעתיך והלכו להם נאמן ולא סתם דמשמע אפילו יש עדים על התנאי ואיך יסתום האמורא כל כך את דבריו אלא ודאי אין לדברים אלו קיום. עוד אני תמה בדברי הר"א ז"ל שאמר נראין דברי הרב ז"ל דאמר פסלינהו לכולי עלמא לגבי האי פרעון וכי אתו אחריני ואמרי קמן פרעיה מצי אמר ליה סיטראי נינהו עד כאן והנה אלו שתי טענות נראות כסותרות זו את זו דאם איתא דפסלינהו אפילו לא מצי אמר סיטראי נינהו וכגון שמעידים שמחמת ההלואה שהתנה עליה פרעו חוזר וגובה אותם דהו"ל כמאמינו כל זמן שלא יעידו אותן פלוני ופלוני. ואם תמצא לומר דטעמא דעדים אחרים אינן נאמנין משום דמצי אמר מלוה סטראי נינהו כל זמן שהעדים מעידין שעל אותה הלואה פרעו דלא מצי למימר סטראי נינהו לא יחזור ויגבה והנה הרב ז"ל ארכבה אתרי ריכשי לפי שהוקשה לו איך נפסול עדים אנחנו והוא לא הזכיר כלל פסולם גם לא הזכיר נאמנות כלל. עוד כתב והתימה שתמה זה החכם ואמר שאפילו אמר בפני פלוני ופלוני וכו' ובאמת רבינו לא תמה אלא על הדין הראשון לפי שעשו דין מלוה זו כדין מלוה בשטר והוא תימה באמת ויש מקשים לדברי רבינו כשאמר פרעתיך ביני לבינך למה לא יהא נאמן מגו דאי בעי אמר פרעתיך בפני פלוני ופלוני ומתו וזו קושיא חזקה ולכל הנוסחאות יש להקשות למאן דאמר הכין בגמרא ובאמת שבגמרא לא הזכירו ומתו אלא הלכו להם למדינת הים ומתוך כך יש מפרשים דדוקא בהלכו הוא דנאמן דמיסתפי דילמא אתו אבל במתו אינו נאמן דאם כן מה הועיל זה בתנאו ועם זה נסתלקה הקושיא דהא ליכא מגו דאמר הלכו דילמא אתו ומכחשי ליה וזה דעת הרשב"א ז"ל וכן נראה מדעת רבינו מאיר ז"ל ולדברי רבינו ז"ל יש לתרץ שאין כאן דין מגו שהרי הוא מודה שלא קיים התנאי ולפיכך צריך לקיימו דהא איהו מחייב נפשיה בקיום התנאי דאמר דלא קיימיה וכיון שלא נתברר שפרע אמרינן ליה מיחייב את לקיומי תנאך וכן עיקר: