מגיד משנה על משנה תורה, הלכות מלווה ולווה· רבנו וידאל די טולוזא
פרק ד · הלכה יא
המלוה את חבירו על המטבע וכו'. בסוגיא פרק הגוזל עצים (בבא קמא דף צ"ז ע"ב) וזה לשונה המלוה את חבירו על המטבע והוסיפו עליו מהו ושם נפשטה כמו שכתב רבינו ונתבאר בהלכות כן ונראה פי' על המטבע שכל המלוה הן פירות שקצץ להם דמים הן מעות על סמך המטבע היוצא הוא מלוה ר״ל לחשיבות הצורה הוא מתכוין וזהו על המטבע ולא אמר המלוה סתם וכן נראה מן ההלכות שהכוונה בכל מי שחייב מעות לחבירו:
בד"א בשהוסיפו עליו עד חמישיתו וכו'. שם נתבאר ואיתא בהלכות ויש מי שכתב שאם היה המטבע במשקל הראשון יוצא במקום אחר כמתחלה ויש לו למלוה דרך שם הרי זה נותנו לו וזה פשוט דלא גרע ממלוה את חבירו על המטבע ונפסל כמו שיתבאר בסמוך וכן כתבו רש"י והרשב"א ז"ל:
והוא הדין למלוה את חבירו וכו'. זה בהלכות ודין הכתובה שכתב רבינו נתבאר פי"ו מהלכות אישות: