מגיד משנה על משנה תורה, הלכות מלווה ולווה· רבנו וידאל די טולוזא
פרק ד · הלכה ב
כדרך שאסור (לנותן) להלוות וכו'. משנה ומבואר בברייתא:
וכן אסור להתעסק בין וכו'. גם זה במשנה (דף ע"ה:) ומבואר בגמ' שם: הא למדת וכו'. מבואר לאו זה במשנה גבי רבית ובפרק ראשון כתב רבינו כל הנוגש את העני וכו' עובר בלא תעשה שנאמר לא תהיה לו כנושה ונ"ל שלאו זה כולל כל דבר שדרך הנושים לעשות והוא שאין מלוין ממונם בחנם ולכשמגיע זמן פרעון רוצים מעותיהם ונוגשין בחזקה ועל שניהם הזהירה תורה ובודאי שלא אסרה הנגישה בלוה עשיר אלא בעני אבל הריבית נאסר בכל:
והלוה עובר בשנים וכו'. לא נזכר בדברי רבינו ז"ל לאו לאחיך לא תשיך לא בלוה ולא במלוה ובגירסת ספרינו [בגמרא] (דף ע"ה:) לוה עובר משום לא תשיך ולאחיך לא תשיך ולפני עור לא תתן מכשול והן ג' לאוין ודברי הרב ז"ל צל"ע :
ערב וכו'. לשון הגמרא שם:
וכל מי שהיה וכו'. זה פשוט שם: