מגיד משנה על משנה תורה, הלכות מלווה ולווה· רבנו וידאל די טולוזא
פרק ב · הלכה ו
ראובן שהיה חייב לשמעון מאה וכו'. זה מחלוקת בברייתא דת"ק ור' נתן בפ"ק דקידושין (דף ט"ו) ובהרבה מקומות פסק כר' נתן וכן פסקו רוב הפוסקים ז"ל:
לפיכך אם אין לראובן נכסים והיה לו שטר חוב על לוי וכו'. מימרא פרק האשה שנתארמלה (כתובות דף י"ט) בכתובות וכאוקימתא דאביי והיא בשאין לראובן נכסים אחרים כמו שכתב הרב שאותה של רבי נתן שהזכרתי בשאין לו נכסים אחרים להשתלם ממנו נאמרה כדאיתא פרק שור שנגח ד' וה' (בבא קמא דף מ') וכן כתב ז״ל, וכבר הזכרתי למעלה פרק ראשון בכיוצא בזה מפני מה אינו נאמן מדין מיגו וכן נאמינהו כאן ומתוך שיכול למחול ולשרוף השטר והרבה תירוצים נאמרו בזה והנראה בדעת רבינו שהוא סובר כדברי הרמב״ן ז״ל שכתבתי למעלה. וכתב הראב״ד ז״ל בדין זה אם הלך ראובן ופרעו לשמעון ואח״כ הוציא שטרו על לוי נ״ל שגובה אותו ממנו כיון שמתחלה לא האמינוהו אצל שמעון ואמרינן להשמט ממנו אמר כן לגבי לוה ג״כ אין תופסין אותו בכך שהרי אם עמד מתחלה ולא פרע לשמעון משלו הרי מוציאין מן לוי ונותנין לו ג״כ עתה שפרעו משלו גובה מן הלוה דלא גרע משמעון ע״כ בחידושי הרשב״א ז״ל:
וכן כל מי שיש עליו שטר חוב וכו'. מתוך לשון זה נראה ג"כ שאין הכוונה אלא בשאין שם עדי הלואה כמו שכתבתי למעלה ומתוך דברים אלו נראה שדעת הרב שמלוה בשטר מאוחרת ומלוה ע"פ מוקדמת שנותנין למלוה על פה שלא כדברי הגאונים שכתבתי למעלה שאם לא כן אי זה חשש קנוניא יש בכאן והלא אפילו אם נאמינהו לעולם היינו מגבין בעל השטר תחלה א"ו דעת הרב כמו שכתבתי ובפרק כ' יתבאר ודין הקנוניא פשוט בהרבה מקומות ומהם סוף בבא בתרא (דף קע"ד):