מגיד משנה על משנה תורה, הלכות מכירה· רבנו וידאל די טולוזא
פרק כז · הלכה ד
וכן המוכר את וכו'. דין המרדעת והאוכף מימרא דעולא שם אבל באוכף ומרדעת וכו' דברי הכל כולן מכורין ע"כ.
ומ"ש אע"פ שאין עליו. הוא כדעת רבו אבן מיג"ש ז"ל שפירש דמדקסתים עולא שמע מינה דלעולם מכורין דאי דוקא בעודן עליו היה לו לבאר ודין השק ומרכבות הנשים כחכמים דמשנתנו דאמרי מכר חמור לא מכר כליו ובעודן עליו בעיא דלא איפשיטא בגמרא אי מודו רבנן. ובהלכות הילכך אינן מכורין שכל המוציא מחבירו עליו הראיה ע"כ. וכ"כ ז"ל ויש חולקין בדין האוכף והמרדעת בשאין עודן עליו. ואמרו דעולא סתם דבריו לפי שלא נתבאר אם מודים חכמים בשק וחבירו בעודן עליו או חולקין הילכך לכשתמצא לומר דבשק חולקין אף בעודן עליו באוכף ומרדעת לא קנה אלא בעודם עליו לכשתמצא לומר שהן מודים בשק וחבירו בעודן עליו באוכף ומרדעת קנה אף בשאין עודן עליו וכיון דבעיין לא איפשיטא אוכף ומרדעת לא קנה אלא בעודן עליו ושק וחביריו אפילו עודן עליו לא קנה ולזה הסכים הרשב"א ז"ל וטעם המרדעת והאוכף שהן מכורין יותר מהשק לפי שהן כלי רכיבה וחמור לרכיבה עומד וה"ה למוכר בהמה אחרת שמכר כלי הרכיבה לפי דעת המחבר אפילו אין עודן עליה ולפי דעת האחרים בעודן עליה בדוקא: