אור ברסלב

מגיד משנה על משנה תורה, הלכות מכירה· רבנו וידאל די טולוזא

פרק כ · הלכה ד

הלכה ג

נאמן בעל המקח לומר וכו'. ברייתא בקדושין פ' עשרה יוחסין (קידושין דף ע"ג: ועיין בתוס' שם בד"ה בד"א) נאמן בעל המקח לומר לזה מכרתי ולזה לא מכרתי בד״א בזמן שהמקח בידו וכו' וניחזי זוזי ממאן נקט לא צריכא דנקט מתרוייהו ואמר חד מדעתאי וחד בעל כרחי. ויש מי שפירש קושיא זו אסיפא דאפי' בזמן שאין מקחו בידו ליהימניה כל זמן שהלוקח שם דהוה ליה כעין דיין שנאמן לומר לזה זכיתי ולזה לא זכיתי שבעלי דינין עומדין לפניו כדאיתא התם ופריק התם דנקט מתרוייהו וכיון שכן שנטל משניהם ה״ז אינו מדקדק אי זהו מדעתו ואינו נאמן אלא הרי הוא כעד אחד וגרסינן שם ולא ידע הי מדעתו והי (בעל כרחיה) פירוש ואין ידוע בעדים אע״פ שהמוכר אומר כך הוא כיון שאין מקחו בידו אינו נאמן. ומתוך דברי המחבר נראה שהוא גורס ולא ידע פי' שאף המוכר אינו יודע אי נמי אפי' ידע המוכר רצה הלה לישבע שבועת התורה וליטול מחצה נוטל וחבירו נוטל בלא שבועה. ודין זה נתברר ריש פ״ק דמציעא וזה לשון הגמ' גבי שנים אוחזין בטלית דנשבעין וחולקין אותה בין שטוענין טענת מציאה וכל אחד אומר אני מצאתיה בין שכל אחד טוען אני לקחתיה ואמרינן התם מקח וממכר נחזי זוזי ממאן נקט לא צריכא דנקט מן תרוייהו מחד מדעתיה וחד בעל כרחיה ולא ידע וכו' ופירש בעל המאור ז״ל לחזי זוזי ממאן נקט דאע״ג דאין מקחו בידו ואינו נאמן אלא ככל אדם מ״מ זה שהוא מעיד כנגדו הוא מתחייב שבועת התורה על פיו דעד אחד הוא וזה שהוא מסייעו יש לפוטרו לגמרי דכיון דשבועתו אינה אלא מדרבנן ואיכא חד סהדא דמסייע ליה דינא הוא דלישקול בלא שבועה ופריק דלא ידע שהמוכר עצמו אינו יודע ע״כ דבריו ז״ל. וזאת היתה כוונת המחבר שאם המוכר יודע ומעיד והוא הדין לעד אחד זה שמסייעו העד נוטל בלא שבועה. והנכון הוא אחר שאין שבועתו אלא מדרבנן וחבירו חייב שבועה דאורייתא ולפיכך כתב ולא ידע ממי נטל וכן דקדק הר״א ז״ל בהשגות וכתב שאין הדין ברור אצלו וכבר הראה פנים בעל המאור לזה ועיקר:

תוכן העניינים

מגיד משנה על משנה תורה, הלכות מכירה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה