אור ברסלב

מגיד משנה על משנה תורה, הלכות מכירה· רבנו וידאל די טולוזא

פרק יט

פרק יח

הלכה א

אסור למכור לחבירו קרקע או וכו'. דינו של הרב ז״ל פשוט הוא בטעם שלא יהיה זה פחות משאר האונאות שהן אסורות וה״ז כמום, ובפ' שבועת העדות (שבועות דף ל"א) אמרינן ואשר לא טוב עשה בתוך עמיו זה הלוקח שדה שיש עליו עסיקין וכיון שהלוקח לא טוב עשה נראה שאסור למוכר למכור אותם בסתם ולא יודיעו, ופירוש עסיקין עוררין מלשון התעשקו עמו:

הלכה ב

המוכר קרקע לחבירו וכו'. לשון הגמרא פ״ק דמציעא (דף י"ד) ופרק קמא דב״ק (דף ח':) ופרק מי שהיה נשוי (כתובות דף צ"ב צ"ג) אמר [אביי] ראובן שמכר שדה לשמעון שלא באחריות ויצאו עליה עסיקין עד שלא החזיק בה יכול לחזור בו משהחזיק בה אינו יכול לחזור בו מ״ט דא״ל חייתא דקיטרי פירוש שק מלא קשרים סברת וקבילת מאימתי הוי חזקה מכי דייש אמצרי וא״ד אפילו באחריות נמי כלומר אפילו באחריות משהחזיק בה אינו יכול לחזור בו דא״ל אחוי טרפך ואשלם לך ע״כ. ופירוש המחבר כך הוא ראובן שמכר שדהו וקנהו שמעון באחת מדרכי הקניות עד שלא החזיק בה פי' נשתמש בה. וכבר ידעת דעת המחבר דשימוש הויא חזקה לקנות כדאיתא פ״א וכאן אפילו לאחר קנייה יכול לחזור בו קודם תשמיש ואע״פ שנתן דמים ושיטות הרבה יש בזה:

הלכה ג

כל המוכר קרקע וכו'. כך הוא מסקנא דשמעתא פ"ק דמציעא (דף י"ד) דאחריות טעות סופר הוא אפילו בשטרי מקח וממכר:

הלכה ד

בד"א בשהוציא המקח וכו' אבל אם העכו"ם וכו'. זה החילוק מימרא (דף מ"ה) פרק חזקת הבתים בשם אמימר שאין ישראל חייב באחריות מכר אם העכו"ם טורפה וכן הדין לעולם אינו חייב אא"כ תצא ממנו בדינינו וכדאמרינן לעיל אחוי טירפך פירש"י ז"ל שבדין טרפוה ממך וכן עיקר ואפילו היה הטורף ישראל אם טרף שלא כדין אינו חייב לו:

הלכה ה

המוכר קרקע לחבירו והתנה עמו וכו'. מ"ש אפילו בא העכו"ם וגזלה מחמת המוכר חייב לשלם. הטעם הוא לפי שהוא אונס מצוי וכיון שקבל עליו כל אונס זהו בכלל:

אבל אם נפסק הנהר שהיה וכו'. מימרא גבי מעשה בגיטין פ' מי שאחזו (גיטין דף ע"ג) מסקנא שם:

הלכה ו

ומ"ש והוא הדין לכל תנאי שבממון. פשוט הוא שלמדין מדבר לחבירו בכל כיוצא בזה:

הלכה ז

מעשה באחד ששכר מלחים וכו'. מעשה שם פרק מי שאחזו (גיטין דף ע"ג):

הלכה ח

המוכר קרקע לחבירו וכו'. פרק חזקת (בבא בתרא דף מ"ד:) ופסק כרב זביד וכן בהלכות:

הלכה ט

ראובן שמכר שדה לשמעון שלא באחריות וכו'. מימרא פ״ק דמציעא (דף י"ד) ופ״ק דב״ק (דף ח':) ובפ' מי שהיה נשוי (כתובות דף צ"ב צ"ג).

ומ"ש שלא באחריות. פסק כאיכא דאמרי דהתם דאפילו שלא באחריות. וכתבו קצת המפרשי' ז"ל נפקא מינה היכא דהויא אפותיקי מפורש ללוי שיכול לסלקו ראובן במעות ולא שמעון וצדדין אחרים והרמב"ן ז"ל כתב בסוף דבריו ואין צורך לכל זה אלא נפקא מינה דאיהו ידע למיטען טפי:

הלכה י

ראובן שמכר שדה לשמעון שלא באחריות וכו'. מימרא בכתובות בפ' מי שהיה נשוי (כתובות דף צ"א צ"ב) ופסק כרבא.

ומ"ש שאע"פ שלא קבל וכו'. הוא כפי גירסת ההלכות והגאונים נהי דאחריות דעלמא לא קיבל עליה אחריות דנפשיה מי לא קביל עילוייה:

אבל אם בא בעל חוב של יעקב וכו'. פירוש אביו של ראובן וכגון ששדה זו באה לראובן בירושה מיעקב אביו והוא מוכרה לשמעון שלא באחריות וחזר וקנאה ממנו באחריות וטרפה בעל חוב של יעקב. וגם זה מפורש שם בכתובות ובהלכות:

תוכן העניינים

מגיד משנה על משנה תורה, הלכות מכירה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה