מגיד משנה על משנה תורה, הלכות מכירה· רבנו וידאל די טולוזא
פרק ו · הלכה יד
המקנה לחבירו קרקע כ״ש וכו'. דין האגב מפורש בפ' הספינה (בבא בתרא ד' ע"ז) אגב שאני וכתבו המפרשים דאגב במקום מסירה וכתיבה עומד זה דעת הפוסקים אע״פ שרבינו חננאל ז״ל כתב שאינו עומד אגב אלא במקום מסירה לבד:
ויראה לי שגם זה יכול למחול וכו'. זה דבר נכון ופשוט וראיה דלא אמרינן בפ' החובל (בבא קמא דף פ"ט) לזבון לכתובתה באגב וכן במקומות אחרים:
וכן המוכר קרקע וכו'. זו מימרא בקדושין פ״ק (דף כ"ז) ובפרק המוכר את הספינה (בבא בתרא דף ע"ז) ופירשה רש״י ז״ל בשטרי הקנאה לפי שהוא סבור שאין כותבין שטר למוכר בלא לוקח אא״כ הוא שטרי הקנאה כלומר שיש בו קניין דמשעת קניין שיעבד נפשו הא לאו הכי לא דומיא דשטר חוב שאין כותבין ללוה בלא מלוה אא״כ שטר החוב הוא קניין כמו שנתבאר פרק כ״ג מהל' מלוה ולוה וכדאיתא במציעא והרמב״ן והרב ר' יונה והרשב״א ז״ל הקשו אי בשטרי הקנאה למה הוא צריך לאגב והלא קנה השטר בכ״מ שהוא משעת קניין לפיכך פירשוה בלא הקנאה וכגון שכתבו שטר למוכר ומונח בידן של עדים להקנות ללוקח בו ביום ובא והחזיק בקרקע ונקנה לו שטר בכ״מ שהוא ונמסר לו בזמנו עכ״ל הרמב״ן ז״ל. ועוד כתב ולדברי רבינו חננאל ז״ל שהוא סובר דאפילו בשטרי אקנייתא בעינן דמטי שטרא לידיה מתוקמא הא דרב הונא שפיר ע״כ. והמחבר הביא מימרא כלשונה ולא חילק:
נקנה השטר בכ"מ שהוא וכו'. בהשגות א"א והוא דא"ל אגב וקני ע"כ. וכ"כ קצת מהמפרשים ז"ל דבעי למימר ליה קני לך הוא וכל שעבודא דאית ביה. והטעם אע"ג דשטרי מכר ומלוה אינן צריכין הקנאה ללוקח או למלוה אלו שלא נכתבו לתתם ללוקח אלא למוכר שהרי אין ללוקח עמו כשהמוכר רוצה להקנותם ללוקח צריך להקנותם לו אגב קרקע והוא הדין לכל כיוצא בזה: