אור ברסלב

מגיד משנה על משנה תורה, הלכות מכירה· רבנו וידאל די טולוזא

פרק ה · הלכה ד

הלכה ג

וכן ראובן שמכר מטלטלין לשמעון וכו'. בהשגות א"א דבר זה אין לו שורש וכו':

אבל אם היה לו חוב וכו' ורצו שניהם לא קנה. בהשגות א״א ואפילו למי שפרע ע״כ. ועתה אפרש באמת דברי המחבר. בבא הראשונה הם דברי ההלכות בפירוש בפרק הזהב (בבא מציעא דף מ"ו:) גבי הא דאמר ויש דמים שהן כחליפין כיצד החליף דמי שור בפרה וכן פר״ח ז״ל והר״א ז״ל מפרש בדמים שאינן ידועים ופירושו צ״ע. ומ״מ הקשה הרמב״ן ז״ל לשיטת הגאונים מהא דאמרינן בקידושין (דף מ"ז:) המקדש במלוה אינה מקודשת וכו' שוין במכר שזה קנאו ואקשינן ואי מלוה להוצאה ניתנה במאי קני אלמא לא מיקנו זביני במלוה ואפילו מעות מלוה בעינייהו דהא אסיקנא דמלוה להוצאה ניתנה וכ״ש היכא דליתנהו בעינייהו כי הכא וכ״כ הרשב״א ז״ל, וכתב הרמב״ן ז״ל בתירוץ קושיא זו בסוף דבריו ולפי מה שפירשו רש״י ורבינו יצחק בקדשה בהנאת מלוה מקודשת שהוא באומר לה התקדשי לי בהנאה זו שאת היית נותנת פרוטה לאדם שיפייסני על כך וכך הוא עיקר הפירוש בלא ספק אף כאן אפשר לאוקמה באומר לו בהנאת אותו מלוה שיש לי עליך מדמי השור שאני מוחל לך תהא חמורך שלי מעכשיו עכ״ל. גם בזה העלה הרשב״א ז״ל דלא אמרו לא קנה אלא בגופה של מלוה דהיא אינה בעולם. אלו דבריהם ז״ל, והנראה לי מדברי המחבר שאינו סומך על סוגיא דהאיש מקדש כמו שיתבאר פרק ז' מ״מ נראה שהוא ז״ל מחלק בין מלוה מחוייבת מחמת מכר למלוה מחוייבת מחמת שהלוהו ממש מעות בעין וטעם לזה נ״ל לפי שחיוב הנעשה מחמת מכר אינו מצוי ולא תקנו בו משיכה. וא״ת מ״מ במה יקנה והא הנך מעות ליתנהו בעולם איכא למימר דכיון דמחמת מכר נינהו ה״ל כאילו לא נתחייב לו מעולם במעות וכאילו החליפו פרה בשור דכיון שמשך האחד נקנה השאר בכ״מ שהוא אבל במעות הלואה ליכא למימר הכי ומ״מ יש בהן מי שפרע מו שכתבו ז״ל אבל לדעת הרמב״ן ז״ל והרשב״א ז״ל הרי זה כמלוה בעלמא ובכל גוונא במלוה עצמה לא קנה בהנאת מלוה קנה ודברי הר״א ז״ל שאמר בזאת הבבא השנייה אפי' למי שפרע יתבאר בארוכה דעתו ודעת המחבר פ״ז:

תוכן העניינים

מגיד משנה על משנה תורה, הלכות מכירה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה