מגיד משנה על משנה תורה, הלכות מכירה· רבנו וידאל די טולוזא
פרק ד · הלכה יד
הנוטל כלי מן האומן וכו'. מימרא דשמואל בהמוכר את הספינה (דף פ"ז: ופ"ח).
ומ"ש דמיו קצובין. י"מ כגון כלים קטנים הנמכרין לעולם באיסר ששעור שלהן ידוע זה לשון רש"י ז"ל והרשב"א ז"ל כתב דמיו קצובין מפי המוכר או שאמר עכשיו בפירוש כלי זה בכך וכך א"נ שקצץ דמים פעם אחת לכל מי שבא ליקח ממנו כלי כזה וכו' הא לאו הכי לא קנה אע"פ שמוכרין כיוצא בו בעיר בקצבה ידוע דאכתי לא סמכא דעתייהו דילמא אין המוכר מתרצה בכך וכו' ע"כ. ודברי המחבר שכתב למעלה נוטין לדברי רש"י ז"ל:
ויהיה אותו וכו'. זה מבואר בנדרים בפרק ד' נדרים (נדרים דף ל"א):
ומ"ש עד שיפסוק דמים. כלומר עם זה הלוקח ושיתרצו שניהם בדמים ומ"מ אפי' כשהחפץ חביב על הלוקח אם בא לחזור לוקח חוזר כיון דלא פסק דמים לא העמידוהו חכמים ברשותו אלא לענין אונסין אבל לענין חזרה ודאי יכול לחזור בו וכ"כ הרב אבן מג"ש ז"ל דלוקח יכול לחזור בו ולא מוכר וזה פשוט: