מגיד משנה על משנה תורה, הלכות מכירה· רבנו וידאל די טולוזא
פרק א · הלכה ז
כיצד בשטר כתב לו על הנייר וכו'. ברייתא שם (דף כ"ו) והסכימו קצת המפרשים ז"ל דהאי לישנא דשדי מכורה לך שדי נתונה לך לאו דוקא דהוא הדין להני שטרי דידן דכתבינן ומכרתי או נתתי דקנו ולא אמרינן דלשון מכרתי אינו לשון קנייה אלא לשון הודאה שמודה שכבר מכר. ואיכא מאן דפליג והראשון עיקר.
ומ"ש ז"ל אע"פ שאין השטר שוה כלום. מפורש בברייתא עצמה:
בד"א במוכר שדהו מפני רעתה וכו'. שם מימרא דשמואל וסוגיא דגמרא. ודע שאע"פ שהמוכר לא עייל ונפיק אזוזי לא קנה לוקח בשאר קרקעות דלא סמכא דעתיה דמוכר לגמור המכר אבל מפני רעתה הוא חפץ למכרה ולמהר בקנייתה. ואפילו בשאר קרקעות נראה דאם התנו תנאן קיים דומיא דכסף דלעיל. ודע דאוקמתא דרב אשי על זה דקאמר במתנה ביקש ליתנה לו וכו' ה"ק דמפני רעתה בדין הוא שיקנה שהרי אפי' במתנה היה נותנה לו כי רעה בעיני אדוניה היא: